נמסרת אז בקבלנות לאורזים בעלי-מקצוע ערבים-נוצרים מיפו, שהיה להם "מונופולין" על המקצוע ושמרו שלא ילמדוהו "זרים''), ניסה ללמוד תוך עבודה את המקצוע, אך הקבלן הערבי מנע אותו במכות, שלא ילמד "דברים שאינם נוגעים לו". אחר-כך התנסה באבטלה, בחיזור על פתחי פרדסנים לבקש עבודה, וכששיחק לו מזלו ונתקבל לעבודת עידור, היה עליו להתחרות בתפוקת כח וזיעה עם פועלים ערבים.
במשך הזמן גדל והתחזק ו"נכנס למסלול" של פועל חקלאי עברי, ועם קום חיים צבוריים ותרבותיים של הפועלים ב"קלוב הפועלים" שנוסד, ועם השתכנות א. ד. גורדון, דוד שמעונוביץ (כיום שמעוני) וי. ח. ברנר בעין גנים שנוסדה אז והופעתם להרצאות ולשיחות ב"קלוב הפועלים'', ניתן לשמעון קושניר ללמוד ולהוסיף דעת בציונות, בתנועת העבודה ובהליכות העולם בכלל. אחר-כך עלה בעקבות מרדכי אחיו הגלילה ורכש נסיון ב"חקלאות ממש'', היינו בפלחה.
במלחמת העולם השניה עבד בכנרת ואח''כ כמדריך חקלאי בחצרות ירושלים ליצירת מזון להקלת חרפת הרעב בעיר.
סמוך לסוף המלחמה התנדב לגדוד העברי הארצישראלי והשתתף ביסוד מפלגת אחדות העבודה. מפעם לפעם הביע את דעותיו לשאלות השעה בפגישות ובאספות של פועלים ובעתוני הפועלים.
ב-1920 נשא לאשה את אסתר בת יקותיאל קפלן (ובזיווג שני ב-1938 את לאה בת יוסף קומרוב). ב-1921 עלה על הקרקע עם ראשוני המתנחלים במושב-העובדים כפר-יחזקאל שבעמק יזרעאל והטה שכם לבנין המשק והמושב ולפעילות בחיים הצבוריים המקומיים והכלליים. נבחר לאספת הנבחרים, למרכז החקלאי ולמועצת ההסתדרות, ולתפקידים גם במוסדות המרכזיים של המפלגה (מקודם אחדות העבודה ואח''כ מפא''י.) ב-1925 נקרא מאחרי המחרשה לצאת בשליחות הקה''ק לליטא (אח"כ יצא בשליחות ההסתדרות ב-1932 לארה''ב וב-1949 לדרום-אמריקה) וכמובן היה פעיל גם ב"הגנה" במשך כל השנים. ב-1933 נבחר לקונגרס הציוני ה-18 בפראג, ב-1935 לקונגרס ה-19 בלוצרן וב-1937 לקונגרס ה-20 בציריך. בעד עמידה במשמרת למען העבודה העברית בכפר-סבא נשלח גם לכלא של השלטון המגדטורי בפלשתינה (א"י).
נתמנה למנהל המחלקה החקלאית של האיגוד למען תוצרת הארץ, ונאלץ לעזוב את משקו בכפר יחזקאל (1939) והשתכן בשכונת בורוכוב שליד תל-אביב, שנעשתה אח''כ חלק של אזור המועצה המקומית גבעתיים, ומאז נבחר לחבר המועצה המקומית.
מאז הרחבת ההתישבות החקלאית אחרי מלחמת הקוממיות הנו מדריך, מרכז ומבקר בהתישבות החדשה בעניני שיווק התוצרת ב"תנובה".
כתב מאמרים ב"קונטרס", "דבר", "השדה'', "הפועל הצעיר" ובספר "העליה השניה" (עמודים: 304-300, 700-699). כן כתב ספר על כפר יחזקאל, שיצא על-ידי הקרן הקימת גם בתרגום אנגלי) בסדרת "לנוער" של הוצאת "אמנות'', ואת הספר "בכור מכורה" (הוצאת "עיינות'', 1954). כרך שני "הד מגלבוע" (הוצאת "עיינות'', 1955).
צאצאיו (מאשתו הראשונה): טוביה ז''ל (שירת בפלוגת חי"ש בימי המאבק ומלחמת הקוממיות ונפל בה' בשבט תש''ח עם מחלקת הל"ה, שניסו להחיש עזרה לגוש עציון הנצור ונפלו עד אחד; ראה את הערך שלו בכרך זה), דוד (חבר קבוצת יזרעאל , אלוף ישראל באתלטיקה קלה) ; (מאשתו השניה): מיכל, אורי.
אסף גור (גרזובסקי)
נולד ביפו, י''ט תשרי תרנ''ה (בסוף 1894). לאביו הסופר והבלשן יהודה גור-גרזובסקי (ראה כרך א', עמוד 244) ולאמו רחל בת מרדכי ניימן (ראה כרך א', עמוד 319).
קבל חנוך בבי"ס, קולג' אמריקאי בבירות ואוניברסיטה בקליפורניה.
בשנת 1918 התנדב לגדוד העברי ושירת בו עד 1920. בשנות 1920-30 מפקח החקלאות והיערות הממשלתית (המנדט) בא"י.
בשנת 1924 נשא לאשה את דבורה בת בוריס רבי נוביץ (מראשוני הסוחרים ביפו).
בשנת 1930 קצין ראשי למטעים, מזכיר הועדות הממשלתיות לגננות ולפרי הדר בארץ.
היה ציר בקונגרסים של הורטו קולטורה בין-לאומיים.
כתב מאמרים רבים בבל העתונות החקלאית, במיוחד ב"השדה" מהשנה הראשונה להופעתו ועד היום. כתב ספר "פירות הארץ" וכמה חוברות: "התאנח", "זני-תמר'', "זני-שזיף'', "זני-ענבים", "הרמון", "הבננה", "התפוח", "זני-הזית'', "החבוש", "המשמש''.
לזכותו - יש לזקוף חלק חשוב מיעור הארץ.
מנהל אגף המטעים במדינת ישראל.
צאצאיו: מרים אשת עמנואל ורדי, חולדה, מתן.