האלה יסד וניהל ישיבה בשם "תפארת מנחם" להפצת דעת תורה בדור הצעיר. השתלם גם בלימודים כלליים ובהליכות העולם וייצג בכבוד ובהדר את עדתו בפני אנשי השלטון ואת התורה והדת בפני בני עדתו, וכן היה הרוח החיה במוסדות צבור ומפעלי סעד בקהלותיו ואב ויועץ ועוזר לפונים אליו בעניניהם ובצרותיהם. במלחמת העולם הראשונה נמלט עם בני קהלתו מגליציה מפני זרם הפלישה הרוסית למוראביה. שם מילא בשנות המלחמה תפקיד רב צבאי וקיבל על כך אות-הצטיינות מאת קיסר אוסטריה. ואילו במלחמת העולם השניה נמלט בזרם הפליטים מפני הפלישה הגרמנית מזרחה והתיצב לפני הגנרל ז'וקוב ברוסיה בהשתדלות לטובת פליטי פולין.
מתוך הבנה לרוח הזמן, שהמאבק על קיום היהדות מחייב גם פעילות למען תקופת עם ישראל בארצו ברוח תורתו, הצטרף לתנועת "המזרחי" וההסתדרות הציונית - בזמן שבחוגי הרבנים שם, וביחוד לבעל יחוס אדמו"רי כמוהו, היה דרוש אומץ מרובה לכך. היה ציר לכל הקונגרסים הציוניים מה-12 ואילך. היה יו''ר המזרחי בגליציה המזרחית. חבר המרכז הארצי של המזרחי בפולין, מיסד וחבר הנשיאות של "כנסת רבנים מזרחיים'' בפולין, מיסדה וראשה של רשת החינוך "מתת" ("מציון תצא תורה") בפולין, וחבר משלחת יהודי גליציה לאמריקה אחרי מלחמת העולם הראשונה. לבקשת מ. מ. אוסישקין ז"ל ניהל במשך שנה תעמולה בפולין מטעם הלשכה הראשית של הקהק"ל, וכן השתתף עם ליב יפה ז"ל בתעמולה למען קרן היסוד בפולין.
ב-1943 הצליח לצאת מרוסיה ולעלות ארצה. אחרי זמן-מה נתמנה למנהל החברה קדישא לתל-אביב-יפו. הנהיג שיפורים ארגוניים בניהול השרות והמשיך בפעילות לאומית וצבורית. היה חבר הועד הפועל הציוני המצומצם, חבר הקונגרס היהודי העולמי, נציג המזרחי בועד הארצי של הקה"ק, חבר הנהלת האיגוד העולמי של המזרחי ונשיא המרכז הארצי של המזרחי, חבר המועצה הדתית לתל-אביב-יפו, מיסד וראש הועד למען ישיבת "עטרת זקנים" ביד אליהו שבתל-אביב, יו''ר הנהלת ישיבת "עטרת יוסף'' בתל-אביב וחבר ההנהלה לישיבת "בית זבול" בירושלים, חבר המועצה הזמנית של המדינה בראשיתה, חבר הועד הראשי של המרכז העולמי של המזרחי, יו''ר ארגון עולי זאגלמביה (המחוז של קהלת סוסנוביץ), פעיל לעזרת שארית הפליטה מהמקומות ההם ומיסד וחבר ההנהלות של מוסדות צדקה וחסד בארץ. בשנות המאבק נגד השלטון הבריטי שיתף פעולה עם ה"הגנה" ועם ארגוני המחתרת, ביחוד כשהיה צורך לקבור בלי ידיעת השלטונות לוחמים שנפלו במאבק.
בשנים האחרונות היה רב בבית-הכנסת על שם הרמב"ן בתל-אביב.
פרסם מאמרים בכתבי-עת של המזרחי, בירחון "בית הכנסת" בתל-אביב, בעתון "הצופה'' ובירחונים רבניים בארץ ובחו"ל, וכן חיבר והוציא ספר "מנחם אבלים" (תש"ו) המכיל דינים ומנהגים ותפלות בעניני קבורה ואבילות וכל הקשור לפי ההלכה והנוהג בפרשת "אדם כי ימות".
נפטר בתל-אביב, כ''ט כסלו תשט"ו (24.12.54).
צאצאיו: מיכאל (בעל תעשיה ועתונאי), הרב אלעזר האגר (מזכיר המועצה הדתית לתל-אביב-יפו), רב-סרן אריה האגר (מזכיר ביה"ד הצבאי העליון). פרידה אשת ליב מנדלזון (היה בעל תעשיה בפולין).
ד"ר זאב פייוול פינקלשטיין (הכינוי הספרותי: ז. פ. פינות)
נולד בלבוב (אוקראינה) בשנת תרמ"ו (13.2.1886). לאביו צבי (פקיד לתפקידים מיוחדים במשטרה. נטה להתבוללות פולנית) ולאמו אודל (אדל) בת אקיבא ושרה בוור. בשנות לימודיו בגימנסיה ממשלתית בפולניה נמשך לתנועה הציונית מראשיתה והיה ממארגניה ומפעיליה של הסתדרות "השחר" (התאגדות ציונית חשאית ובלתילגאלית של הגימנסיה בערי גליציה, שעסקה בעיקר בהשתלמות רוחנית ובהכנת חבריה לפעילות לאומית וציונית לכשיגדלו). בשנות לימודיו באוניברסיטת לבוב התבלט בפעילותו בארגון האקדמאים (כך נקראו שם מתלמדי בתי-ספר גבוהים) "אוגניסקו" ואחרים. ערך את כתב-העת "מוריה" (בפולנית) ששימש במה לבעיות ציוניות והשתתף בקביעות בשבועון הציוני "ווסחוד" בפולנית ובעתון היומי האידי הציוני "טאגבלאט" בעריכת משה קליינמן ומשה פרוסטיג , שיצאו בלבוב. השתתף ביסוד ה"טוינביהאלה" (בית-עם יהודי להרצאות ולפיתוח תרבותי-לאומי), יסד לו סניפים והרצה בהם בערי השדה של גליציה. השתתף עם אדולף שטאנד בעריכת "ספר הרצל" בפולנית, בעריכת "הלכסיקון היהודי" בגרמנית ובעריכת "שנתון יהודי" בפולנית. כן פעל כחבר המרכז הציוני לגליציה בלבוב.
בשנת 1913 הוסמך לד"ר למשפטים. הוסיף להשתלם באוניברסיטת וינה ואח"כ - שנתיים בלונדון.
כשפלש הצבא הרוסי בראשית מלחמת העולם בסתיו 1914 לגליציה, הגיע בזרם הפליטים לוינה ונכנס לעבוד