בשנת תר"ן (1890) נשא לאשה את אסתר בת הרב דוד פיזנטי (נפטרה בירושלים, כ"ט חשון תש"ג, 9.11.1942).
היה חבר ועד שכונת "ימין משה" (מונטיפיורי) בירושלים עד יום מותו.
בשנת תרס"א (1901) נסע לבוכרה בשליחות ועד העדה הספרדית למען אוסף כספים לעניי ירושלים. כיהן שם כמורה ורב ללמודי הקודש עד יום חזרתו לארץ - בשנת תרס"ד (1904).
בשנת תרס"ח היה שד"ר הכוללות לערי תורכיה.
בשנות המלחמה העולמית הראשונה היה חבר ועד העדה הספרדית שבראשותו של הרב אליהו פאניז'ל. עסק בין השאר גם בחלוקת המזון שהגיע באותן השנים מאמריקה עבור הנצרכים.
שימש גם כעורך דין דתי במשרד הרבנות.
כתב דרשות למחקרים שונים (נערים שהגיעו לגיל בר-מצוה וכו'), והסברים לחלקים מחמשה חומשי תורה (כתבי היה שמורים באוניברסיטה העברית בירושלים).
השתתף ב"המאסף" להרב בן-ציון קואינקא.
בחשון תרפ"ג (בסוף 1922) נסע בשליחות ועד העדה הספרדית למצרים. חלה שם.
נפטר באלכסנדריה (מצרים). ה' שבט תרפ"ג (22.1.1923). צאצאיו: אברהם (אלברטו), מרגלית אשת אריהרוזנבלום, שלמה, נסים, מלכה (ריינה) אשת אלברט כהן, שמחה אשת רחמים ברוך, רחל אשת אהרן מצרי, משה.
פרופ' אלכסנדר קליין
נולד בח' תמוז תרל"ט (17.6.1879) באודיסה שברוסיה.
לאביו יונה (מצאצאי הרב יונתן איבשיץ) ולאמו רוזה בת שמשון פלכסור. ב-1898 גמר את הגימנסיה באודיסה וב-1904 את המכון למהנדסים אזרחיים בפטרבורג והוסמך למהנדסאדריכל. באותה שנה התחיל שם בעבודה פרטית במקצועו, וב-1908 זכה בפרס הראשון בתחרות על תכנית בית-חולים בן 2000 מטות בפטרבורג ונתמנה לאדריכל ראשי בביצוע תכניתו.
ב-1910 נשא לאשה את אליזבט בת איון קפטל. ב-1910 וב-1912 ערך סיורים ממושכים באיטליה ללמוד את האדריכלות מתקופת הרנסנס, ששימשה לו מקור-השראה לאחדים מבנייניו הראשונים. ב- 1913 הוזמן לשמש אדריכל-יועץ למפעלי תעשיה גדולים ותיכנן להם שיכוני-פועלים, בתי-חולים, מועדונים ומרכזי צבור במקומות שונים ברוסיה. באותה תקופה גם השתתף בהצלחה בתחרויות ארציות ובינלאומית. בשנות 19151917 עמד בראש המחלקה לאדריכלות בבית-ספר טכני גבוה בפטרבורג. היה חבר הועד המנהל של האיגוד למלחמה במצוקת הדיור ברוסיה.
בתקופת המהפכה וההרס לא היה לו מה לעשות בבנין וב-1920 הצליח לצאת מרוסיה עם משפחתו וחתישב בברלין. גם מכאן המשיך להשתתף בהצלחה בתחרויות ארציות ובינלאומיות, והתמסר לעבודה מחקרית ומעשית בעיקר בבעיות השיכון הזול, בין עבודותיו המעשיות החשובות באותה תקופה יש להזכיר תכנית שיכון בת אלף יחידות בשביל עובדי מפעלי לוינה בבאד-דירנברג שליד מרזבורג ותכניות-שיכון גדולות בברלין ובסביבתה. כן חקר בבעיות שיכון באורח מדעי ופרסם את מחקריו, תחילה באופן עצמאי, אחר-כך בשיתוף עם מכון-המחקר הממשלתי למשקיות בבניה ובשיכון, ובתקופה מאוחרת יותר יסד מכון-מחקר מיוחד למטרה זו בתמיכת ממשלת גרמניה.
משעלו הנאצים ב-1933 לשלטון בגרמניה נאלץ להפסיק את עבודתו הפרטית, לסגור את מכון-המחקר ולהפסיק את פרסום סידרת מחקרי השיכון. רק הכרך הראשון של סידרה זו עוד הספיק לצאת שם לאור ("הבית החד-משפחתי - הטפוס הדרומי", בהוצאת יוליוס הופמן, שטוטגארט, 1934).
ב-1935 הוזמן לעלות ארצה והתחיל לעבוד כיועץ הקה"ק לעניני בינוי ערים וזמן מועט אח"כ נתמנה לפרופסור לבינוי ערים בטכניון, ומאז נוסד ב-1951 המדור לבינוי ערים בפקולטה. לאדריכלות בטכניון, הנו עומד בראשו, והנו גם חבר הסנאט של הטכניון ויועץ הקה"ק. כן המשיך בעבודה מעשית באדריכלות ובבינוי ערים. עיבד כ-70 תכניות בינוי ושיכון לפרברי חיפה, המפרץ והר הכרמל, טבריה, באר שבע וים המלח ; תכניות פיתוח בסביבות נתניה וירושלים ואזורים אחרים