בראשון לינואר 1928 נתקבל כאגרונום בשירות מחלקת החקלאות של ממשלת א"י והמשיך בתפקידו עד יומו האחרון. עבד בכל חלקי הארץ. רוב זמנו עבד ביריחו.
נשא לאשה את בתיה בת ברכה ודוד ניימן (ראה כרך שני, עמוד 930).
נפטר בחיפה, ח' שבט תשי"ב (4.2.1952).
בנותיו: רות אשת שמואל גנץ. דרורא.
יהודה-ליב (ליאון) אמציסלבסקי
נולד בשנת תר"י (אוגוסט 1850) בפולטאבה שברוסיה (אוקראינה).
לאביו יעקב (מצאצאי משפחת לוטוס שמוצאה מספרד ; ממקורביו של פנחס רוטנברג) ולאמו ציפה לאה. קיבל חינוך יהודי וגמר גימנסיה כמהנדס רכבות, גשרים ודרכים בפוליטכניקום במינכן. חזר לרוסיה ועבד כמנהל טכני של שרות הרכבות בתחנות-צומת גדולות (חארקוב ועוד).
ב-1881 נשא לאשה את מלכה (מריה) בת חיים סלובוצקי מהעיר ייליסאבטגראד. (נפטרה, בירושלים בי' אלול תרע"ו - 1916 - בתקופת מלחמת העולם הראשונה).
קשריו הראשונים עם ארץ-ישראל התחילו על-ידי אחיו, הד"ר יצחק דרבלה , שאחרי שרותו כרופא חצר הסולטאן בזאנזיבאר ניהל את בית-החולים רוטשילד בירושלים. אח''כ נוספו לו קשרים עם ידידים ומכרים שעלו לארץ מדרום-רוסיה ויסדו את המושבה ראשון לציון. ובשנת 1887 עלה לארץ. גם הוא, השתקע בראשון לציון, רכש כ-300 דונם אדמה, בנה בית ונטע כרמים.
ב-1892 חזר לרוסיה, אך המשיך את קשריו עם תנועת חיבת ציון ואח"כ עם התנועה הציונית מראשיתה והיה אחד ממיסדיה, כציר נבחר מייליסאבטגראד לקונגרס הציוני (באזל, אוגוסט 1897), וביקר פעמים אחדות בארץ, כבא הביתה לנחלתו שבראשון לציון מן הנכר, עד כי ב-1911 חזר והשתקע בארץ והיה מאזרחיה הנכבדים של ראשון לציון, פעיל בחייה הצבוריים והחברתיים, ומפעם לפעם הביע את דעותיו בעתונות ברוח האידיאליזם המעשי של ציוני רוסיה בותיקים.
בראשית הכיבוש הבריטי קשר קשרי ידידות עם המפקד הראשי הגנרל אלנבי ואנשי מטהו, רכש בין הבריטים ידידים רבים למפעל הציוני ובמשך שנים רבות עמד בקשרי מכתבים עמהם.
תרם חלקת אדמה לבנין בית הכנסת היפה של חסידי חב"ד בראשון לציון.
נפטר בראשון לציון, י"ז טבת תרצ"א (5.1.1931).
בנותיו: שרה ראשוני בראשון לציון, ועוד שלש בנות בחו"ל, שאחת מהן נפטרה (אלכסנדריה, אנה, ויקטוריה).
ד"ר מכס (מאיר שמחה) נורדאו
נולד בשנת תר"ט (29.7.1849) בעיר פשט (החלק המזרחי של בודאפשט בירת הונגריה, שהתקיים אז בעיר מיוחדת ונפרדת מהעיר בודא, ובגרמנית אופן, שממערב לנהר דאנובה).
לאביו גבריאל זידפלד ולאמו לבית נלקין מוילנהריגה. אביו היה מצאצאי הגאון רבי יצחק ב"ר משה מוינה, מחבר הספר "אור זרוע", שהיה רבה של קהלת היהודים בוינה במאה ה-14 וגורש משם עם כל היהודים ועבר לפולין, ובמשך דורות חתמו צאצאיו ב"תואר האצילות" היהודי "ממגורשי וינא". תשעה דורות של אבות גבריאל זידפלד היו סופרי הקהלה בקרוטושין שבגליל פוזנא, ואף הוא נולד וגדל שם אחרי שכל האזור סופח לפרוסיה ולתחום השלטון וההשפעה התרבותית של ברלין, אך החיים בקהלות היהודיות עדיין התנהלו לפי המסורת הותיקה של יהדות פולין, וגבריאל למד בבחרותו בישיבות והוסמך לרבנות על-ידי הגאונים רבי עקיבא איגר מפוזנא ורבי יעקב מליסא (בעל "חות דעת"), ועם נאמנותו לתורה ולכל דקדוקי דיניה כל ימיו נסחף גם בזרם ה"השכלה" העברית-הגרמנית, שפרצה לקהלות ישראל באירופה בימים ההם. חיבר ספר דקדוק "אחוזת מרעים", תרגם לגרמנית את קוהלת, כתב שירים ומחזות ותרגם שירים מגרמנית (ביניהם את "הפעמון" לשילר) לעברית. הוא לא רצה להמשיך בשרות מינהל הקהלה כאבות-אבותיו ופנה לעבודת ההוראה. היה מורה בפראג ואח"כ בפרסבורג (בבית ה"חתם סופר", - הסמיכה לרבנות מאת רבי עקיבא איגר, חותנו של החתם סופר, ודאי היתה המלצה מספקת על כושרו ומהימנותו), ומשם עבר לעיר פשט ועבד בתור מורה בבית-הספר של הקהלה, - וכך חינך את בנו לפי המסורת היהודית, לימדו גם עברית ותנ"ך והקנה לו את הערצתו לספרות ולתרבות הגרמנית.
הנער מאיר שמחה , שכלפי חוץ נקרא מכס , למד בבית-הספר העממי של הקהלה, שהתנהל אז בגרמנית (זאת היתה עדיין שפת הדיבור של היהודים בכרכי הונגריה, וביחוד באותן השנים, אחרי דיכוי מלחמת