- פיינברג, אך יותר מכן היה מסור לפעולות "נילי".
בפעולות הללו הכיר ואירס לו את טובה (גיטל בלה) בת שמעון גלברג מזכרון יעקב שגם היא היתה פעילה במחתרת "נילי" וקרובתה וידידתה של שרה אהרנסון ומשפחתה.
כשנתגלתה המחתרת היהודית לשלטונות הצבאיים התורכיים, נאסרו הוא וארוסתו עם רבים מהחבורה.
נשא בגבורה את העינויים האל-אנושיים בחקירה בזכרון-יעקב ובנצרת ובדמשק ולא הוציא מפיו אף מלה להאשמת עצמו או אחרים, וגם מיתר האסירים לא הצליחו להוציא הודעות ועדויות כאלה. הודות לכך ניצל ממשפט מות, אך חומר-אשמה כל-שהוא בכל זאת נאסף נגדו ולכן דן אותו בית-המשפט הצבאי בדמשק לשתי שנות מאסר בבית-הסוהר "חאן עלי באשה", באשר באותו זמן האמינו השלטונות התורכיים, שהם ישלטו עוד כאן בשנתים הבאות. אך הם טעו בחשבונם, וכשהוכרחו בסתיו 1918 לברוח מהעיר מפני צבאות הברית המתקרבים במסע-הנצחון, לקחו עמהם את האסירים "החשובים ביותר", אלא שבתוך המנוסה המבוהלת הוכרחו לעזוב מטענים חשובים עוד יותר, ובתחנת הרכבת ראיאק שבלבנון נמלטו האסירים מפני שומריהם ואחרי נדודים והרפתקאות במעלה הרים ובמורד בקעות בדרכים נעלמות מעיני השלטון הגיעו לבירות ומצאו בה את צבאות-הברית, ומכאן הוחזר הביתה בעזרת האינטליג'נס הבריטי בהשתדלות אלכסנדר אהרנסון. ב-1919 נשא לאשה את ארוסתו וחברתו לפעולה למען המולדת ולסבל בעדה טובה, שגם היא היתה אסירת דמשק, כמסופר בערך מיוחד על שמה בכרך זה.
המשיך בפעילות חקלאית וכלכלית בממדים נרחבים והגדיל לעשות במרץ ובתבונה למען גאולת קרקעות והרחבת הישוב העברי החקלאי והעירוני, נטע פרדסים גדולים ומשוכללים ביותר והתקין משק-שלחין נרחב ומשוכלל בחדרה. השתתף עם חברת פיק"א בגאולת שטח בן 35.000 אלף מידי הצ'רקסים ואחרים, שעליו קיימת כיום המושבה פרדס חנה ועוד מטעים ומשקים מצפון לה. כן הצליח לרכוש ולהעביר על שם פיק"א את אדמות השבט הבידואי ערב-דמיירה, שגרם הרבה צרות ומשפטים למושבה חדרה מראשיתה. גאל שטח בן אלפי דונמים באזור חפצי-בה, צפונית-מערבית לחדרה, שעל חלק ממנו נבנתה השכונה נוה-חיים. כן גאל למעלה מ-6000 דונם מאדמת הכפר זיתא, ששכנותו הרעה גרמה צרות רבות לתושבי חדרה, ובפעולה נמרצת ביותר הצליח להרחיק את השכנים הרעים מעל האדמה הזאת, שעליה נוסד אח"כ כפר-ברנדייס. בהשתדלות ממושכת ונמרצת אצל הפקיד המסדר את הקרקעות ("סטלמנט") ובערעור בפני מועצת המלך בלונדון העביר את סידור הקרקעות משמה של חברת פיק''א, שהיתה בעלת זכות אפוטרופסות על אדמות המושבה, על שם מיסדי חדרה, ובכך הניח את היסוד לחברת מיסדי חדרה בע"מ כבעלת רכוש גדול ונבחר לחבר בהנהלתה. בחיפה גאל שטחים נרחבים על הכרמל, שעליהם נבנו שכונות, והוא עצמו בנה בנינים רבים בחיפה ועל הכרמל, וביניהם המלון הידוע "לב הכרמל", השייך לו בחלקו הגדול.
במשך עשרות שנים היה מנהל עסקיהם של אלכסנדר ורבקה אהרנסון בגאולת קרקעות, בעיקר בשטחי קרקע גדולים שנרכשו ע"י הגב' מרים (מרי) פלז (ראה כרך א', עמוד 2395) בהשפעת אלכסנדר אהרנסון. את פעולותיו הכלכליות ריכז בחברה הפרטית נ. רוטמן בע''מ והוא פעל בשמה כמנהלה. חוץ מזה פעל כל השנים כחבר הסתדרות החקלאים חדרה, חבר המועצה וההנהלה של חברת אפא"י לשיווק פרי הדר, ואח בלשכת בני ברית "השרון" בחדרה.
צאצאיו: אבשלום (חקלאי, בניהול המשק והפרדסים של אביו), שרה אשת ד"ר דניאל הלברשטיין (לפנים עו"ד בוינה וכעת פקיד בממשלת ישראל), הדסה אשת אבשלום בקר (ע. מ.מ. במשטרת ישראל).
יהושע גלוברמן
נולד בכ"ד שבט תרס''ה (1905) בעיירה קאלינקוביצ'י מחוז רצ'יצה, פלך מינסק (רוסיה הלבנה).
לאביו שלמה (ת"ח ועסקן צבורי רב-פעלים) ולאמו אסתר. למד תורה ב"חדרים" ולימודי חול מפי מורים פרטיים בבית.
כשיסד אביו בשנת תרע"א, יחד עם הסופר יוסף חיים דורוז'קה, בית-ספר שלימדו בו "עברית בעברית", המשיך ללמוד בו והיה מתלמידיו המצטיינים. אחר-כך התחיל להשתלם בקורסים למורים בגרודנה, ששימשו גם מקום להשכלה תיכונית ליהודים בעקיפת המחסום של "נומרוס קלאוזוס" (שהמשטר הצארי קבע באחוזים מסוימים, שלמעלה מהם אין לקבל יהודים לגימנסיה ממלכתית). משבטלו ההגבלות הצאריות אחרי מהפכת מרס 1917 (במשטר-קרנסקי הליברלי), ואביו יסד בעיירה גימנסיה יהודית ברוסית (ובהקצבת שעות במספר ניכר לעברית וללימודי יהדות), נכנס יהושע ללמוד בה במחלקה החמישית ואחרי זמן מועט "הוקפץ" לששית, ותוך שקידה בלימודים היה פעיל גם ב"צעירי ציון". בתקופת