פקת-מים, השקאה, ביוב, ובשנות 1923-1922 היה יו"ר אגודת המהנדסים והאדריכלים בארץ. בתרפ"ז נתמנה למרצה להידרוליקה ועבודות הידרוליות בטכניון בחיפה. בשנים תר''צ-צ"א היה מנהל הטכניון. בתרצ''ט הועלה לדרגת פרופסור ומאותה שנה ועד תש''א היה דקן המחלקה למהנדסות בנאית. בשנים תש"ד-תש"ו היה יו"ר מועצת הפרופסורים (ובאותן שנים גם יו"ר הסקציה למים באגודת המהנדסים והאדריכלים). בשנים תשי"א-תשי"ד היה חבר הסינאט של הטכניון.
יצא לפנסיה וממשיך לעסוק בתכנון ובחות-דעת בעבודות הידרוליות. כותב את הערכים במקצוע זה בשביל האנציקלופדיה העברית. תורם מידיעותיו לשרות הצבור כחבר הועד לתכנון מפעל-המים הארצי, חבר הועדה העליונה לניקוז, ייבוש והגנה מפני שטפונות וחבר הועדה לייבוש החולה.
פרסם מאמרים בשאלות ייבוש בצות, הספקת-מים, ביוב וגידול דגים בעתון אגודת המהנדסים והאדריכלים בארץ (1934, 1942) ב"שדה הטכניקה" (1942), ב"השדה" (1941, 1943), ב"ספר נהלל" (1947), ב"הרשות המקומית" (1954).
בתו; צפורה (ז"ל) אשת המהנדס אלכסנדר ינאי (נפלה בירושלים בעת המצור ב-1948; נשארו אחריה בנה גיורא ובתה תרצה).
אלכסנדר (שורה) אשרוביץ
נולד קאזאן (מרכז רוסיה), כ' ניסן תרס"ו (21.4.1906).
לאביו יוסף ולאמו לאה (לילי) בת ברוך פראנק. בילדותו עבר עם המשפחה לדאנציג, קיבל חינוך יהודי וכללי בחרקוב ואח"כ בדנציג.
למד בטכניון בהייניכן (גרמניה) בשנות 1924-27.
בנעוריו הצטרף לתנועת הנוער הציוני-הסוציאליסטי" "יונג-יידישער ואנדרבונד".
ב-1928 הצטרף לתנועת החלוץ הגרמני ויחד עם קבוצת חברים הלך להכשרה חקלאית בקיבוץ "חרות" שהיה ממיסדיו. ותוך כך גילה גם יכולת ארגונית בפעילותו במרכז החלוץ.
ב-20 לאפריל 1931 עלה לארץ עם קיבוצו, שנועד לגרעין לקיבוץ גבעת ברנר, עלה עם חבורתו על הקרקע והיה ממניחי היסוד למשק, ממעצבי דמותו הכלכלית והחברתית ומהפעילים בקליטת החברים המתוספים עם גידולה והתרחבותה של הנקודה ובמיזוגם בהוי המשקי והחברתי על היסודות שהניחו הראשונים, והכה שרשים עמוקים בחברה, בעבודה ובמשק.
בשנת 1931 נשא לאשה את רחל בת אברהם רינדזונסקי. ביקש שורה לעמול בשלוה במשק ובתנועה בתחומיה המקומיים, אך ב"חלונות הגבוהים" לא שכחו את כושרו הארגוני ואת סגולותיו האישיות שבכושר השפעה והדרכה, ודרשו ממנו לתת יותר מהנדרש מאיש-משק פשוט. אחרי עלית היטלר לשלטון בגרמניה נלקח שורה "מאחרי המחרשה" ונשלח (בשנות 1935-37) בשליחות ההסתדרות והקבוץ המאוחד בגרמניה אל החלוץ בגרמניה, שם שקד על הרחבת המסגרת של התנועה החלוצית ועל הרחבתה לתנועה המונית (בשנות 1938-39 בשליחות שניה ע"י הארגונים הנ"ל בארגון ההעפלה), שתוציא אחים מהדיכוי וההשפלה לאנשים חפשיים ויוצרים בארץ. אח"כ הוטלו עליו תפקידים במועצת פועלי רחובות, בועדת הבטחון של הקיבוץ המאוחד, בו התמצא במהרה כאיש-הגנה מנוסה, מתפקידו כמפקד הגנת המקום בגבעת ברנר, ונכנס לתוך-תוכם של הענינים ביצירת הכח היהודי במחתרת - גם בהנהגה העליונה של ה"הגנה".
היה פעיל בהגנה באיזור מרחב רחובות, ומשנת 1942 במרחב תל-אביב. חבר מפקדת ההגנה משנת 1947 עד 1948 במפקדת ההגנה בתל-אביב.
אח"כ נתמנה למזכיר מועצת פועלי תל-אביב, תפקיד שלפי היקף עניניו היה שוה במדת העומס והאחריות לראשותה של עיר בת רבבות תושבים, ותוך געגועים חזרה לשלות העמל שבמשק היה מטפל במסירות וביושר בענינים ובאנשים, והבאים אתו במגע, אף כשחלקו על דעותיו היו מחבבים ומוקירים אותו. בחיים הצבוריים היה תחילה חבר מפא"י, אח"כ היה ממיסדי התנועה