גדול הצורך במדריכים לכל המקומית הללו, התנדב דב לנהל בפועל את הקורס למדריכים, ובו בזמן השתלם בלימוד השפה העברית, שיסודותיה היו ידועים לו עוד מלימודי ילדותו.
בסוף 1939 הפליג מבודאסשט עם פלוגת עולים בית"רים בספינה הגרמנית "גריין" שחכרו לצורך זה והסיעתם במורד הדאנובה עד הנמל הרומני סולינה, משם הפליגו ב-1 בפברואר 1940 באנית-המעפילים "סקריה", ובדרך נתפסה אניתם על-ידי אנית-מלחמה בריטית והביאתם לנמל חיפה ב-13 בפברואר. ומשם הובאו המעפילים למחנה עתלית והוחזקו ששה חדשים במעצר. בדרך הארוכה מילא את תפקידיו במסירות ובדייקנות, ובמחנה המעצר ניצל את הבטלה מאונס להשתלמות בדיבור העברי. אחרי השחרור הצטרף לפלוגת בית"ר בראש פנה, שם נכנס לארגון הצבאי הלאומי. בין עבודותיו בראש פנה נזדמן לו לתקן את השביל לקברו של שלמה בן יוסף הי"ד ונתרשם עמוקות ממסירות-נפשו, שהקריב את חייו על הגרדום למען כבוד ישראל ושלומו בארצו. אח"כ עבר לפלוגת העבודה של בית"ר בבאר יעקב, עבד כפועל שחור במחנה הצבא בסרפנד והיה עובד שעות נוספות, כדי להשלים את תקציב המחיה של הפלוגה.
באוקטובר 1940 נתנה תנועת בית"ר צו לחברים להתגייס לפלוגות ארצישראליות לוחמות במסגרת הצבא הבריטי, כדי להשתתף בפועל במלחמה באויב הנאציהעמלקי, וגם כדי לקבל אימון צבאי מושלם, שיוכלו אח"כ להפעיל את יכלתם במלחמה לשחרור הארץ ובהגנה על גבולותיה. גם דב עמד להתגייס, אך נבצר ממנו בגלל מחלתו. כשניתן הצו שנית בפברואר 1941 התגייס ושירת בפלוגה 10 של הבאפ"ס. אח"כ הועבר לפלוגה 4, בה השתתף במאמצים ובדרישות למתן צביון עברי לפלוגה, שאמנם נקראה "פלשתינאית", כאילו היא מעורבת מבני כל העמים תושבי הארץ, ואילו לאמתו של דבר היו בה יהודים בלבד (חוץ ממספר אפסי של ערבים), שכן לערבים לא היו חשבונות לאומיים עם היטלר, אך השלטונות הבריטיים התנגדו בעקביות להציג את היהודים רשמית כ"צד לוחם" אפילו בממדים הזעירים של פלוגות. משגברו דרישות היהודים להפסיק את זיוף לאומיותם, החלו הבריטים לפזר את המתנדבים היהודים מהפלוגות הקרביות לשרותי עזר. גם דב קיבל פקודה לעבור לשרות כזה, אך התנגד בתוקף, באמרו שהוא התנדב למלחמה ולא לשרותים, שכן ב"שרותים" עסק גם קודם לכן כפועל שכיר במחנה הצבא, ובסוף התחשבו בנימוקיו ובעמידתו התקיפה והשאירוהו בפלוגה. כשהוכרז בפלוגה על קבלת מתנדבים לקורס צנחנים, ראה בכך אפשרות להשלח בצניחה לקרבת ישובי יהודים בארצות האויב ולעודד שם את היהודים ולהיות להם לעזר, אך השלטונות צמצמו מאד בקבלת יהודים לשרות חשוב כזה, וגם את התנגדותו של דב לא קיבלו. בהיותו עם פלוגתו בעתלית בעת שנלקחו משם מעפילי האניה "אטלנטיק" ב-1942 לשילוח מהארץ לאיים רחוקים, והמעפילים התנגדו בכח לחוטפיהם ואף הכו את השוטרים הבריטיים, היה דב בין החיילים היהודים שהתיצבו בגלוי לצד המעפילים. בתור עונש הועברו החיילים היהודים למחנה בת גלים ונאסר עליהם להכנס לחיפה, והוא היה בין מפירי הפקודה, כדי להפגין בדרך זו שאינו מכיר בזכות הבריטים לענוש חיילים מתנדבים עברים על נאמנותם לעמם ולארצם.
ב-1943 הועבר עם פלוגתו לבנגאזי. שם המשיכו במאבק על הבלטת הצביון היהודי-הארצישראלי של היחידה על-ידי דגל ויתר התגים. הצטיין באימונים הקרביים, ובו בזמן המשיך את לימודיו בהנדסה חשמלית באמצעות מכתבים של "המכון הבריטי להשכלה" ואף בפעילותסתר של הארגון הצבאי הלאומי, וכשנסע ארצה לחופשה הביא אתו את החוברת "רק כך" בין הדפנות והציפוי של המימיה. כשהתארגנו חיילים ב"ארגון וודג'ווד" במגמה להתישב על הקרקע בארץ אחרי המלחמה, הצטרף גם הוא ואף צידד ברעיון לסדר את החיים בנקודתם בצורה של קיבוץ. אח"כ חזר בו מתכנית זו והגביר את ימוריו במקצוע ההנדסה החשמלאית. בספטמבר 1944 היה בחופשה קצרה בתל-אביב וכשנזדמן לאולם שבו אם מישהו באספה בגרמנית, הפריע את האספה בשערוריה רועשת.
באוקטובר בא שנית לחופשה, וכשחזר כבר היתה פלוגתו מצורפת לבריגאדה העברית, שהוכרז אז עליה. עבר עם החטיבה לאיטליה, המשיך בשקידה באימונים קרביים ועלה לדרגת "לאנסקורפורל", השתדל להמשיך גם בלימודים ובימי פגרה היה נוסע לרומא, לביקורים במוזיאונים ובכל שכיות האמנות שהרבה ללמוד ולקרוא עליהם.
בראשית מרס 1945 נכנס עם החטיבה לחזית, עם התחלת האופנסיבה להדיפת הגרמנים מצפון איטליה. כאן לא נרתע מכל קושי ומכל מאמץ וסכנה בהסתערות על ביצורים גרמניים, וב-10 באפריל היה בין ראשוני הצולחים את נהר סניו. אח"כ יצא לשלשת ימי אימונים ב"מלחמת פרטיזנים", ותוך כך נסתיימה המלחמה באירופה. ביוני הועבר עם החטיבה לטארוויזיו שעל גבול אוסטריה. כאן השתתף בפעולות ההצלה והעזרה של אנשי החטיבה לשארית הפליטה ואף את נעליו הפרטיות וחלק מבגדיו נתן לפליטים יהודים, שנדדו מארצות האויב המובס למחנות שבדרום איטליה לשם הכשרה ועליה ברשיון או בהעפלה. "חטף ביקור" בהונגריה בלי רשיון וחופשה רשמית, בדרך ההרפתקאות של "חייל עריק", וקבע שממשפחתו כמעט שלא נותרו בחיים. באוגוסט הועברה החטיבה לשמירה על שבויים גרמנים ב-ולנד. שם השתתף בקורס להכשרה מקצועית לחיילים לקראת שחרורם ובפעולות התרבות של חיילי הבריגאדה להחיאת רוח יהודי המקום. בפברואר 1946 נשלח ארצה דרך מצרים לשחרור מהצבא ובסוף מרס קיבל את תעודת שחרורו. היו לו סיכויים להתקבל לעבודה כחשמלאי בירושלים, ובינתים עבד כפועל שחור ונמצא לו גם סיכוי להתקבל לעבודה במפעל האשלג בים המלח, אלא שלעת עתה נשאר בעיר "לסדר כמה דברים". "סידורים" אלה היו מיבצעים בשרות מחתרת אצ"ל, בעיקר בתפיסת