אלוף (אברהם) משה כרמל (זליצקי)
נולד בי"ז טבת תר"ע (17.1.1911) במינסק-מאזוביצק שבפולין.
לאביו יעקב אריה זליצקי (איש מסחר ותעשיה מהמעמד הבינוני, מעסקני הפועל המזרחי) ולאמו מרים בת שמואל קלמן גולדברג. אחרי לימודים ב"חדר" ובבית-ספר עלה לארץ עם המשפחה ב-1924 והשתקעו בתל-אביב. בגלל המצב הכלכלי הקשה של המשפחה הוכרח להפסיק את המשכת לימודיו ולצאת לעבודה ובחר לו מקצוע "אינטליגנטי'', בשרות החומר לעולם הרוח, ונכנס בתור שוליה לביתדפוס. מכאן הצטרף, בכח תעמולתו האישית של ישראל גלילי (ראה ערכו בכרך זה), לשורות "הנוער העובד", התחיל מפרסם רשימות קצרות בבטאונם "במעלה'' וגם בפעילותו הארגונית במרכז הנוער העובד נתגלה כבחור בעל כושר-הנהגה ואנשי צמרת מפא''י התיחסו אליו כמו לאיש-צמרת בעתיד בצבור הפועלים.
מהדפוס עבר להכשרה החקלאית של הסתדרות "הנוער העובד" ולהתישבותה הראשונה בקיבוץ נען. בימי בראשית של הקיבוץ עבד בענפים שונים ואח"כ מצא את מקומו ותפקידו כטרקטוריסט. אך כמוהו כאחרים בעלי כושר לפעילות צבורית לא ניתן לו לעמול בשלוה ולהזדקן על דוכן הטרקטור. בשנות 19351936 הוכרח לנטוש את מקומו במשק ולהחליפו בפעולת שליחות ב"החלוץ" בפולין. אך הרבה יותר מכן נלקח מהמשק לעיסוק אחר. בגיל צעיר נכנס לשורות ה"הגנה"' התחיל כטוראי, עבר קורסים שונים, מילא כל מיני תפקידים בטחוניים ועלה בסולם הדרגות, שמובנו המעשי היה גידול מתמיד בעומס המשימות והאחריות. בהיותו סגן מפקד קורס מדריכים נתפס יחד עם כל 43 אנשי הקורס על-ידי המשטרה הבריטית, כשהם נושאים נשק בשובם מטיול-לילה בסביבת יבנאל, והובאו כבולים למבצר עכו ובית-הדין הצבאי הבריטי פסק להם כמה שנות מאסר. בחלקו של משה זליצקי "נפלו" עשר שנים, שלרגל אישור פסק-הדין מטעם מפקד הצבא בארץ "הומתקו" לחמש, ולמעשה שוחרר אחרי קצת למעלה משנה וחצי.
43 המכתבים מכלא עכו, שכתב לחברתו בנען בתנאי מחתרת (על פסי נייר דק בעפרון זעיר שהחזיק בסתר בתוך המזרון, בניגוד לתקנון ה"מוסד", ששלל מהאסירים את הזכות להחזיק כלי-כתיבה) והוצאו בנתיב ה"הברחה", כללו תיאורים ריאליסטיים של חוייותיו ורשמיו מההוי היום-יומי ומהמאורעות המיוחדים שבחיי הכלא, רשמים מאלפים ומזעזעים באמנות-כתב טבעית, שלא נסתלפה על-ידי גיבובים וקישוטים של ספרות "מקצועית". הם פורסמו לראשונה שלא בידיעתו על דפי בטאון הקיבוץ המאוחד "מבפנים" ואח"כ בצורת ספר בשם "מבין החומות" בחתימת "אסיר עברי" (הוצ' הקיבוץ המאוחד, (1942), שיצא בחמש מהדורות ולחמישית נוסף תיאור כניסתו לאחר זמן למבצר עכו בנסיבות אחרות לגמרי, שעליהן ידובר להלן. הספר עשה רושם אדיר אפילו על השופטים הבריטיים, שמהפרקים המתורגמים שהגיש להם ה"אינטליג'נס" נודע להם, מהו בעצם אותו בית-כלא, שאליו הם שולחים את נדוניהם (אך לא נעשה כלום לשיפור המשטר והיחס במוסד), ונמנה על מיטב היצירות של "ספרות הכלא" בספרות העולמית.
אחרי שחרורו ניתן לו להנפש זמן-מה בחיים אזרחיים, בעבודה במשק, וב-1941 הספיק לסדר ענין פרטי ולשאת לאשה את מרים בת אשר ליפשיץ , שהיתה מקודם חברה בגרעין-הכשרה בנען וכעת נעשתה חברה קבועה במשק עצמו. אך המצב לא נתן להשהותו זמן רב בשלות העמל האזרחי. בתקופת החרדה מפני הפלישה הנאצית לארצנו הטיל עליו ישראל גלילי. לארגן את מחנות ה"הגנה" בכל הארץ לשם הכנת הישוב למעמד של עם לוחם ממש. כשביקש שהות ימים אחדים להימלך בדעתו, גער בו גלילי : "מה אתה מדבר ?! הגרמנים בשער !" ונימוק משכנע זה השפיע עליו לגשת למשימה מיד, בלי שהיות ושיקולים. מזמן לזמן מילא גם תפקידים אחרים ב"הגנה" כמפקד גליל התיכון (השרון והשומרון), מפקד גדנ"ע, מפקד מחוז חיפה, מפקד ביתספר לקצינים. כשהוטל עליו להיות מפקד גליל התיכון וניסה להתנגד בנימוק שזהו תפקיד העולה על יכלתו, השיב לו בתקיפות ראש המטה הארצי, "הדוקטור" (הוא הד"ר משה קליינבאום, כיום סנה , שעבר למחנה אחר לגמרי): "תן לנו להחליט על התפקידים שיש להטיל עליך !" ואכן נשא בעול תפקיד זה בימים הסוערים ביותר של שנת 1946, ימי "השבת השחורה" והמצור הצבאי הבריטי על גבעת חיים ורמת הכובש שבתחום פיקודו.
כשהחלו קרבות מלחמת הקוממיות בסתיו 1947, מצאו אותו בתפקיד מפקד מחוז חיפה. בלי ענוות-השתמטות ובמלוא המרץ והיכולת הטיל את עצמו לפעילות כפולה ומכופלת בניהול ההגנה בכל צפון הארץ, בגיוס הכח העברי ואימונו והכשרתו וציודו וארגונו, ואף ממשימותביצוע אישיות לא משך את ידו. פעם טס באוירון רעוע