ד"ר לודביג פינר
נולד בברלין (גרמניה) בשנת תר"ן (2.2.1890).
לאביו ריינהולד (סוחר תבואה, אחד מגדולי הסוחרים בענף זה בברלין שמלפני מלחמת העולם הראשונה) ולאמו זלמה בת הרמן כהן. קבל חנוך בפרידריקס גימנסיום בברלין, לימוד חקלאי בחוה, אוניברסיטאות: ברלין, מינכן, ברלין (חקלאות, כלכלה וכימיה). קבל בשנת 1914 תואר ד''ר על סמך חבור על נושא חקלאי.
בניגוד לרצון הוריו (משפחה עשירה ומתבוללת), החליט אחרי שגמר את חוק למודיו להפנות את צעדיו לא"י, ועוד לפני מלחמת העולם הראשונה (בשנת 1910), כשנסע לבקר את הארץ, ליוה אותו אביו והתחנן בפני הד"ר ארתור רופין , שישפיע "על יורשו" שיחדול מחלומותיו הציוניים.
היה חבר פעיל בגרמניה באגודות ק. י. פ. ועוד. היה כעין "אוניקום" בציונות הגרמנית.
בימי המלחמה העולמית הראשונה שירת בצבא הגרמני.
בשנות 1919-21 השתלמות מעשית בחקלאות וגידול זרעים.
בשנת 1921 עלה לארץ, כמנהל המחלקה לגידול זרעים בתחנת הנסיונות אשר יו"ר שלה היה פרופ' א. ורבורג ומנהלה י. וולקני (וילקנסקי).
במשך 10 שנים התעסק בהכנסת ובחינת גולים חדשים שלשלות Strainsחדשות של תבואות.
כתב ספר על חטה "גידול החיטה בארץ" ומאמרים מדעיים שונים.
בשנת 1931 עזב את תחנת הנסיונות והתמסר לחקלאות מעשית, בה היה כבר קשור על ידי יסוד (יחד עם אחרים) של המשקים "תל-אלון" ו"מגד" ע"י פרדס חנה.
יחד עם ד"ר ז. ברין יזם השקעות הון פרטי מחו"ל לנטיעות פרדסים.
יסד אגודת א. פ. א. י. בחדרה והיה בין מיסדי ומנהלי "הסינדיקט''.
עם התחלת העליה מגרמניה התמסר לעבודת הקליטה של העולים. בפרט בחקלאות. ארגן מחלקה חקלאית ב"התאחדות עולי גרמניה" שהדריך וארגן את המתישבים החדשים.
היה המתכנן והיועץ הראשי בהתישבות המעמד הבינוני ממרכז אירופה וגם של חברת "רסקו" שנוסדה למטרה זו.
היה בין מיסדי ומנהלי חברת "העברה", שהעבירה את ההון הנשאר ליהודי גרמניה.
בשנת 1938 נוסד לפי החלטת הקונגרס הציוני ה-20 בציריך (1937) "המדור להתישבות המעמד הבינוני" על יד הסוכנות היהודית, וד"ר ארתור רופין הזמין אותו להיות מנהלו של המדור, בו הוא מכהן עד היום. המדור הוא היוזם והמפקח על כל התישבות המעמד הבינוני שהתפתחה. לסקטור חשוב עם כ40 כפרים ומוסדות שיווק (אגודת "טנה"), חברות הספקה ומוסדות אחרים משלו.
יו"ר חברת "הספקה" בע"מ ויו"ר ברית פיקוח "בחן".
חבר מועצת המנהלים של החברות: "רסקו" בע"מ, "מטעי רסקו" בע"מ, "אוצר החקלאות "בע"מ, "בנק ישראל לחקלאות" בע"מ.
חבר המועצה החקלאית ע"י המשרד החקלאי, חבר ההנהלה של המפלגה הפרוגרסיבית.
היה ציר בכמה קונגרסים ציוניים וסגן חבר של הועד הפועל הציוני.
יעקב שטינברג
נולד בשדה-לבן (אוקראינה) אלול תרמ"ז (1887). לאביו שלמה (שו''ב) ולאמו מיכל בת הרב ישעיהו בירברייער .
קבל חנוך מסורתי בחדר, בישיבה, באוניברסיטה ברן.
בשנת תרס"א (1901) בא לאודיסה.
בשנת תרס"ג (1903) בהיותו בן 16, נדפס שירו הראשון בעתון "עולם קטן" בשם "ומן הבקר עבים כבדים" - בחתימת א. י. שטינברג . שיר זה היה מושר בפי ילדים ומבוגרים הרבה שנים.
סופר משנת 1903.
היה מבאי ביתו של ביאליק. והיה אחד מהשלושה אשר ביאליק בישר את בואם להיכל השירה העברית החדשה.
מאודיסה עבר בשנת 1903 לוורשה, השתתף בעתונות העברית והאירית (עד שנת 1914 כתב הרבה באידית), תרגם את הפואימה של אברהם רייזין "מיין צוריקקעראהיים".
ישב זמן מה בקיוב ומשם יצא לשווייץ להשתלם בלימודים. למד בברן ובלוזנה וחזר משם לוורשה ועבד במערכת העתון "פריינד" (1910-14).
בשנת 1914 עלה לארץ.
היה חבר קבוצת "אחוה''.