שולמית רופין
נולדה בשטרלנו (גרמניה) בשנת תרל"ח (13.4.1878). לאביה רפאל לנק ולאמה פיליפינה בת שמעון רופין. קבלה חנוך בבתי ספר בשטרלנו וברומברג (גרמניה).
ב-23.3.1908 נישאה לבן דודה ד"ר ארתור רופין (ראה כרך ששי, עמוד 2607).
בשנת 1908 עלתה עם משפחתה לארץ.
בשנת 1910 יסדה בתל-אביב את הקונסרבטוריון הראשון "שולמית" בהנהלתה. הזמינה את משה הופנקו (ראה כרך ב, עמוד 621) כמורה לכנור, ולאחר פטירתה המשיך הוא כמנהל המוסד הנושא את שמה.
עזרה לבעלה בעבודתו, וביתה הפך להיות מקום פגישה לעסקני הישוב ולחקלאים.
הקונסרבטוריון שיסדה הקים מורים רבים לבתי הספר בארץ וכן מוסיקאים בעלי שם (הפסנתרניות הידועות: פנינה זלצמן, שולמית ספיר ועוד).
לאחר הכבוש (1918) ערך ביה"ס שורת קונצרטים לחיילי צבאות ההסכמה בכלל ולחיילי הגדוד העברי בפרט.
ביה"ס סייע בידי משה גולינקין בארגון התזמורת והמקהלה של האופירה הראשונה בארץ.
נפטרה בירושלים, ד' חשון תרע"ג (15.10.1912).
בתה: רות אשת ד"ר דב פלד (פכטהולד).
יחיאל ויצמן
נולד בפינסק (פולין) בשנת תרנ"ב (5.7.1892). לאביו עוזר (סוחר יערות, מחסידי סטולין ועסקן) ולאמו רחל לאה בת מיכאל צ'מרינסקי (ממשפחת תלמידי חכמים נודעים. בשנת 1921 הוציא הד"ר חיים ויצמן (נשיא מדינת ישראל) בנה, אותה ואת בנה פייבל ממוסקבה ועלו לא"י. נפטרה בשנת 1939).
קבל חנוך מסורתי בחדר, בי"ס גבוה, אקדמיה - לחקלאות בברלין, מוסמך לחקלאות (1913) - אגרונום. ממיסדי ארגון צעירים ציונים בפינסק בשם "שרש ציון''.
בשנת 1913 עלה לארץ (ביקור קודם 1912). בשנת 1920 נשא לאשה את יהודית בת ד"ר גרשון יצחק קרישבסקי (ראה כרך שני, עמוד 884).
בשנות 1920-28 סגן מנהל המחלקה לחקלאות ודייג בממשלה המנדטורית.
בשנות 1928-35 המנהל לאיזור המזרח התיכון של "התעשיה הכימית הקיסריות" I.C.I.() בשנת 1935 מיסד ושותף בית החרשת "תובל" בעכו.
גאל את אדמת "תל-מונד", נטע את הפרדסים והקים בניני הכפר.
נטיעות על חולות הנודדים בין עכו וחיפה, יעור במקומות שונים בהרי הכרמל, נטיעת יער האורנים על יד חיפה - בו מוקמים כיום בניני הטכניון החדשים.
יו''ר החברה למטעי אגוזי פיקן בדרום הארץ.
צאצאיו: יעל (מוסמכת לכימיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים), עזר (אלוף משנה בחיל האויר צ.ה.ל.)
נח טמיר (זווין)
נולד בקלרש, בסרביה (רוסיה), כ"ו תשרי תר"ן (בסוף 1889).
לאביו הרב ישראל דב זאבין (ראשון לתנועה הציונית במקום, ציר לקונגרס הציוני החמשי בבזל (דצמבר 1901) ולאמו צפורה בת צבי פישטיין. קבל חנוך מסורתי.
עלה לארץ בשנת תר"ע (1910).
המשיך ללמוד בבית המדרש למורים מטעם ההילפספראין ("עזרה") וכשפרצה "מלחמת השפות" השתתף בועד התלמידים שדרש הנהגת השפה העברית - כשפת הלימוד של כל המקצועות וסיים למודיו בבית המדרש למורים העברי שבהנהלת דוד ילין. נשא לאשה את בלה בת דב דבוסיס. עסק בהוראה למעלה מארבעים שנה, בעיקר בביה''ס למל, ירושלים.