הוא התחיל את שרותו במרכז ההגנה כעוזר לפקיד המנגנון, שמנה אז 5 אנשים, ועם גידול המשימות עלה בסולם התפקידים מחבר המרכז לחבר המפקדה ולראש המטה הארצי (רמ"א). כחבר סיעה ב' בתוך מפא"י ואח"כ חבר המפלגה "לאחדות העבודה" - במעמדו הפוליטי האזרחי - נמנה בתקופת המאבק נגד השלטון הבריטי לאגף ה"אקטיביסטי" בהגנה, שדרש את החרפת המאבק. בימי המהלומה הנגדית של הבריטית היה הוא ברשימתם בין מנהיגי ההגנה "המבוקשים" ביותר, וב"שבת השחורה" (29.6.46), כשצבא בריטי שם מצור על נען והגברים נאספו למכלאה, לחקירתם ולבדיקתם של אנשי הבולשת היו בין הנצודים הוא ו"הזקן" יצחק שדה, ראש הפלמ"ח וקצין המיבצעים של ההגנה באותו זמן. אך שדה הצליח לזהות את עצמו בתור "אבא" מהעיר, שבא כאורחלשבת אל בנו חבר הקיבוץ, וגלילי הוחלף על-ידי סדרן דומה לו במראהו, מאותם הבחורים שהושארו מחוץ למכלאה ברשיון, לטפל בתינוקות, ברפת ובשרותים, ויצא במקום ההוא לטפל בתינוקות, ואח"כ נעלם מעיני הבולשת עד עבור זעם...
משהחליט האו"ם על יסוד מדינה ליהודים בארץ והחלה המלחמה-הזעירה של הערבים למניעתה, פעל גלילי בהפיכת ההגנה לצבא סדיר של המדינה, תוך אהדה מיוחדת לפלמ''ח ולהוי הצבאי-החלוצי שלו. ביחוד פעל ברכישת נשק, "ענף" שהתמחה בו מכבר. ב"ממשלת הצללים" של מינהל העם ובממשלה הזמנית של המדינה שימש בכל תקופת הקרבות בכהונת סגן שר הבטחון. השתתף ברוב המיבצעים הצבאיים, סייר בחזיתות השונות, הגיע עם צבאנו המתקדם לעוג'ה אל חפיר, לאבו עוגילה שבשטח מצרים, בדרך לאל-עריש, ולחוף ים סוף ובתופעותיו רומם את המוראל של חיילנו.
בסתיו 1948 עוד "חטף" ביקור בצ'כוסלובקיה, בעניני רכישת נשק לצה"ל, וטס שמה במטוס-הובלה שהביא נשק, וכשחזר לארץ, לא הכיר עוד מקומו במשרד הבטחון, שראשו חיסל את הפלמ"ח כגוף צבאי מיוחד, ואז ראה צורך לחזור לעבודתו במשק נען ולפעילותו הפוליטית האזרחית.
היה ציר בכל הקונגרסים הציוניים מאז הי"ט (1935), חבר סיעה ב', "לאחדות העבודה", ועם זו נכנס לאיחוד המפלגות השמאליות למפ"ם, בה היה חבר המזכירות המדינית כנציג סיעת המיעוט במפלגה וחבר הכנסת הראשונה והשניה ברשימתה. בעת הפילוג במפ"ם פרש ממנה יחד עם כל סיעתו והתארגנו במפלגה מיוחדה בשם "לאחדות העבודה - פועלי ציון".
נבחר לכנסת השלישית.
פרסם מאמרים רבים בעלוני "הנוער העובד'', "במעלה", "מבפנים", "דבר", "על המשמר", "במחנה", "מערכות'', "על החומה", "למרחב''.
כתב חוברות רבות בלתי-לגליות בעילום שם בתקופת המאבק נגד הבריטים.
בניו; יונתן, שלמה.
יהושע טן פי (בודשטסקי)
נולד בקישינוב (בסרביה). תרע"ד (2.7.1914). לאביו שאול ולאמו מניה בת משה בריל. קיבל חינוך ב"חדר" ואחר-כך בגמנסיה "מגן דוד" מיסודה של "אגודת ישראל" ושבראשה עמד הרב יהודה ליב צירלסון. גמנסיה זו היתה הנסיון הראשון באירופה לצירוף לימודי היהדות התורניים יחד עם הלימודים החילוניים ברמת גמנסיה (מעין "ישיבה אוניברסיטה" כיום בארצות הברית). בגיל צעיר התחיל בפעילות ספרותית ועוד בין כתלי הגמנסיה ערך את עתון הכיתה. שבו פירסם את שיריו הראשונים ובאותה תקופה פירסם מפרי עטו בכתבי עת שונים.
למרות ההטפה האנטי ציונית בין כתלי הגמנסיה של אגודת ישראל הפך לציוני, נכנס לתנועת החלוץ ובשנת 1934 עלה לארץ ישראל לקיבוץ "השומר הצעיר" במגדיאל.
עבד כפועל חקלאי, בעיקר בפרדסי השרון. כעבור כשנה וחצי עזב את הקיבוץ ונשאר כפועל פרדס בסביבות מגדיאל. בתקופה זו כתב את ספר שיריו הראשון, שיצא בשנת 1937 בקובץ בשם "מאליו עד תיו".
קובץ השירים עורר מיד את תשומת לבם של החוגים הספרותיים והביקורת ציינה אותו כתופעה שירית בעלת קו-ייחוד משלה ו"דבר" כתב אז "בנפש משורר צעיר זה לוהט פתתיאיזם בעצמה ובסערה מתוך בגרותן של חויות שלמות''.
אחר-כך עבר לגור לתל אביב והתחיל להשתתף בקביעות במוסף הספרותי של "דבר" ושיריו החדשים ההלו להתפרסם ב"דבר", "הארץ", "מאזנים", "טורים", "גליונות", "גזית" ועוד.
אחרי תקופת השתלמות בפריס חוזר לארץ ב-1939. שימש כמורה בבית הספר בכפר-ויתקין ואחרי-כן בכפריהושע. בתקופה זו פירסם את קובץ שיריו "וריציות על האביב" בהם באה לידי ביטוי נופה ואקלימה של