נשא לאשה את מרים בת בן-ציון דויזוב מריגה. בעולם המדע ישנן גם דעות, שהפלשים אינם ממוצא ישראלי, אלא תערובת של צאצאי מתיהדים ונכרים סתם, אך הוא נשאר נאמן לדעת רבו יוסף הלוי , שהפלשים מוצאם משבטי היהודים החפשיים שחיו בדרום ערב בתקופה שלפני מחמד . על כל פנים, כאיש מדע לא דחה לגמרי את דעות יריביו, אבל לא הודה במסקנתם לעזוב את הפלשים לנפשם בדתם האכזוטית, אלא הסיק מסקנה אחרת לגמרי: אם הצליחו פעולות התעמולה והחינוך לצרף ליהדות שבט מגזע נכרי, הרי מן הראוי להרחיב פעולה זו על-ידי "מיסיון" ישראלי ולרכוש לדת ישראל גם עמים נכריים אחרים באסיה וביתר חלקי-תבל, שעדיין לא נרכשו לנצרות או לאיסלאם. אך לעת זקני, כבר לא היה בכוחו להתחיל בפעולה נרחבת למען מטרה זו, אלא מפעם לפעם הביע דעה זו בשיחות ובהרצאות בחוג מצומצם.
בעשרות שנות עבודתו המדעית פרסם מחקרים על העם החבשי ועל תרבותו, תירגם ספרים מחבשית לצרפתית, וכן ספרים בצרפתית על פתגמים חבשיים, שירים חבשיים עתיקים, על אורח חייהם של הפלשים ומחקרים על מוצאם.
על הפולקלור החבשי (1907), פטירת משה (1906), על חבש והפלשים (1910) ועוד.
בשנת 1922 קבל מהממשלה הפולנית אות הצטינות "רסטוטטה פולניה", ובשנת 1929 קבל אות הצטינות "כוכב" מהממשלה החבשית.
בחדשי חייו האחרונים פתח במשא ומתן בדבר העברת ביתו וספריתו יקרת-הערך לרשות עירית תלאביב-יפו.
נפטר בבית-החולים בילינסון, כ"ט תשרי תשט"ז (15.10.1955) ונקבר בתל-אביב.
אריה שרון (קורצמן)
לאביו יואל ולאמו אורה. נולד ביארוסלאו (פולניה), כ"ט אייר תר"ס (28.5.1900).
קיבל חנוך מסורתי וכללי, להשלים את חוק למוריו במכון הארכיטקטורה המפורסם שבדסאו בתור אדריכל (1929). לאחר גמר לימודיו רכש לו נסיון מעשי במשרדי גדולי הארכיטקטים בגרמניה (אנשים כגרופיוס והאנס מייאר ).
עד 1931 אדריכל בברלין.
בשנת 1920 עלה לארץ, עבד כחלוץ בסלילת כבישים, השתתף ביבוש ביצות ובכל סוגי עבודות הבנין (עוד לפני שנעשה אדריכל). ב-1926 יצא לגרמניה כנ"ל.
ב- 1931 חזר לארץ, בנה את רוב מעונות העובדים ושכונת הפועלים בתל-אביב. בית החולים בילינסון, בית ברנר, בית המוסדות, בתי ספר וביניהם המכון לחינוך גופני של ד"ר בירם בחיפה, בנין התיאטרון "אהל", בתי קולנוע ובנינים צבוריים אחרים בחלקי הארץ השונים.
נשא לאשה את חיה בת אהרן סנקובסקי (משחקת ב"אהל" ראה את הערך שלה בכרך זה - להלן).
עם הכרזת המדינה והקמת המינרלים השונים, נתמנה כראש מינהל התיכנון במשרד העבודה והבינוי.
כתב מאמרים בעתונות המקומים ומקצועית בחוץלארץ (גם בעתונים יפנים).
בהוצאת המדפיס הממשלתי - הוציאו את ספרו "תכנון פיסי בישראל".
בניו: אלדר, אורי .
רות הקטין
נולדה סוסזיצה (אוקראינה) בשנת תרס"א (18.12.1901).
לאביה נח ברוך פייגין (הרבי מליובביץ) ולאמה נחמה. קבלה חנוך בבי"ס תיכוני ברוסיה.
עבדה בפקידות.
היתה פעילה במפלגת צ"ס.
בשנת 1924 עלתה לארץ.