הר"ר מאיר וואהל הנ"ל היה חותנו של הר"ר יונה תאומים (בעל קקיון דיונה) וחתנו של הר"ר פנחס סג"ל גיסו של הרמ"א.
הר"ר אריה ליב הנ"ל מעיר חדש היה חתנו של הר"ר משה , פרנס דט' קהלות, ברבי מאיר , אבד"ק לובלין ואפטא, ברבי וולף ברבי ליפמן גבאי ברבי מאיר מלובלין (מהר"ם לובלין), והר"ר מאיר הנ"ל היה חתנו של הר"ר יהושע השיל מקראקא (רבי ר' השיל) ברבי יעקב, אבד"ק בריסק, דליטא, ואשתו של הר"ר יעקב (דינה) היתה בתו של הר"ר יהודה וואהל ברבי שאול וואהל, פרנס בבריסק דליטא.
ד"ר יחזקאל (ארנסט) מרטון
נולד בשנת תרנ"ו (17.5.1896) בעיר דיצ'וסנטמארטון שבטרנסילבניה (אז בהונגריה ואחרי סיפוח החבל לרומניה ב-1919 הוחלף שם העיר ל-טרנווני).
לאביו הרב מרדכי מארטון (רבה של הקהלה) ולאמו ויכטה. נתחנך בבית-הספר של הקהלה ובישיבה הקטנה של אביו הרב, ואח"כ נשלח להשתלמות בתלמוד בישיבות אחרות בהונגריה. בו בזמן השתלם גם בלימודים כלליים ואחרי קבלת תעודת בגרות למד משפטים ומדעי המדינה והכלכלה באוניברסיטאות קולוז'וואר.
בתור יהודי שרשי מהבית לא תעה לדרך החלקלקה של המשכילים ילידי דת משה בהונגריה, שהשתדלו לגמוע את שיקוי האשליה שהם מעורים בגופה ובנפשה של האומה המאדיארית השלטת, ובדרך זו התאמרו לגאול את עצמם מקללת התלישות של שברי אומה יהודית מרוסקת, המוכרחים להתכחש לעצמיותם ולהתחפש ליצורים אחרים ממה שהם מטבעם ומילדתם, כדי שימצאו להם מקום כאנשים מסודרים במסגרת אומה ריבונית בעולם. בלמדו באוניברסיטת בודאפשט הצטרף לאגודת "מכביאה" של הסטודנטים הציונים, שבחינוכה הלאומי הראתה לחבריה את הדרך לקוממיות הנפשית של האדם היהודי על קרקע מולדת השלשום והמחר של האומה הישראלית במדינתה שתקום לתחיה, ולסלילת הדרך למטרה זו ב"עבודת ההווה" למען הציונות ולמען כיבוש הקהלות, ברוח הוראות הרצל, להנהגתה של שכבת-משכילים חניכי "מכביאה", שמטעמים תועלתיים יהיו אזרחים נאמנים לארץ מגוריהם, אך בפנימיות נפשם ישמרו אמונים למדינת-היהודים לעתיד-לבוא. בעבודת התרבות והתעמולה של "מכביאה" נתגלה ככח צעיר מבטיח רבות בכושר השכנוע והההלבה בדיבור ובכתב (בהונגרית שהיתה שפת חיי הצבור והתרבות גם ליהודים שם).
במוצאי מלחמת-העולם א', בסוף שנת 1918, החלה התפוררות הקיסרות ההאבסבורגית וממלכת הונגריה ונראה ברור, שחבל טרנסילבניה ינותק מהונגריה להיות מדינת-לאומים מיוחדת בעלת רוב רומני ומיעוטים של מאדיארים וסאכסים, או שיצורף לרומניה. מפנה זה פגע כהלם אדיר ביהודי טרנסילבניה, בשמטו מתחת רגליהם את קרקע הלאומיות המאדיארית, שדימו להיותם מושרשים בה לנצח, וכעת הועמדו בפני ההכרח להתדפק על דלתי אומה שלטת חדשה, שנואה ובזויה בעיניהם וידועה כשונאת יהודים.
רק הציונים, שמנו בטרנסילבניה קומץ קטן של עסקנים וסטודנטים, שנשארו איתנים ברוחם תוך המבוכה הממוטטת של יתר היהודים, והם ניצלו את שעת הכושר להעביר את המוני העם למחניהם. כשיסדו עסקני העממים בטרנסילבניה "מועצות לאומיות" מקומיות ואזוריות בימי מהפכת התפוררות הממלכה, יסדו העסקנים הללו "מועצות לאומיות" גם ליהודים (במקומות שנמצא "כח האדם" הדרוש לכך), ובמרכזה של טרנסילבניה, בעיר קלוז', יצרו "ברית לאומית ליהודי טרנסילבניה", שנטלה על עצמה לארגן את יהודי כל החבל לחטיבה לאומית מיוחדת וליצור נציגות שתעמוד על משמר מעמדם האזרחי והלאומי של היהודים כלפי ממשלת הארץ, תהיה איזו שתהיה, וגם כלפי גופים בינלאומיים להגנה על זכויות המיעוטים. מטרה זו נתקבלה על דעת רוב היהודים בטרנסילבניה כמוצא הכרחי יחיד מהמבוכה שבמעמדם המדיני בארץ מושבם וגילו נטיה (חוץ ממיעוט של שקועים בלב ונפש בהתבוללות מאדיארית) להצטרף ל"ברית הלאומית". והנה ניצלו העסקנים יוצרי ה"ברית" את שעת הכושר ניצול נוסף ועשו את "הברית הלאומית" גם להסתדרות ציונית, וכך אחזו בכח בציצת ראשה של היהדות הטרנסילבנית ושילבוה במערכת עם ישראל לתחית מולדתו ההיסטורית ושפתו הלאומית, והכוחות הארגוניים הללו יצרו כלים לכל ענפי הפעילות הציונית (קרנות, תרבות עברית, הכשרה חלוצית, עליה וכו').
הד"ר מארטון היה מראשי הפעילים והנואמים בארגון יהודי טרנסילבניה במסגרת הלאומית-הציונית, וכשיסדה "הברית הלאומית" בראשית 1919 את השבועון "אוי קלט" ("מזרח חדש") שיצא בשפה ההונגרית, נתמנה הוא לעורכו והמשיך לערוך את העתון גם משהוגדל אחרי כשנה לעתון יומי ופיתח אותו לאחד מטובי העתונים בטרנסילבניה ב, מה משובחת מבחינה מדינית