הרי שמע לרוב בסביבתו. ובהגיע לידו סיפורי מעשיות ודברי-חרוזים בספרים קטנים בשתי הלשונות, היה קורא ונהנה ומבקש לקרוא עוד ועוד, ותוך כדי קריאה ניסה בגיל התשע, לבדות סיפורים וחרוזי שירים ולהעלותם על הכתב בשתי הלשונות, "כמו הגדולים" מחברי הספרים. אביו לא ראה בעין יפה את הסטיה הזאת לספרי החול אלו. ניסה להניאו ממנה בעונשין ובאיומי עונש של מעלה. אך הנער התמרד ופנה עורף לדרך שאביו רצה להוליכו בה לפי מסורת המשפחה, ובגיל 13-14 עזב את בית הוריו ונסע לאודיסה, להתאבק בעפר רגלי הגדולים שלמד להעריצם מהספרים ה"חדשים" (מנדלי, ביאליק, רבניצקי, לילינבלום וכו') ולהשתלם בהשכלה כללית. כדי שיהיה גם הוא "בן-אדם". משלא מצא לו משען חמרי באודיסה, עבר לוארשה ונתקבל בהוצאתהספרים "תושיה" לעבודה "טכנית" במפעל הגדול לספרות עברית (בין השאר היה מתפקידו להעתיק לנקי כת בי-יד בשביל עתון-הילדים "עולם קטן"), ואף הדפיס בו גם שירים משל עצמו ולשירים שכתב באידית מצא מקום ב"יודישע פאלקס צייטונג" של ספקטור , כאן נזדמן לו להכיר את סופרי שתי לשונות היהודים שבווארשה, ואף לעניין אותם ביצירותיו שלו.
פרסם כתבים גם ב"לוח-אחיאסף" ובירחון "השילוח" שיצא אז בעריכת קלוזנר . כן השתתף בשבועון "הדור" המחודש שהוציא אז דוד פרישמן , היה זמן-מה מזכירו של י. ל. פרץ ופרסם מיצירותיו ב"עלים לספרות" שהוציא פרץ באידית. בשנתו ה-17 הזמין אותו י. ד. ברקוביץ לוילנה, להשתתף ב"הזמן" היומי והירחון שנוסדו אז, ואת התרשמותו מוילנה בשתי שנות חייו ועבודתו בה הביע אח"כ בפואימה "וילנה". אח"כ הוציא בתרס"ז את ספר-שיריו הראשון "עם שקיעת החמה", שיצא במהדורות אחדות, ועל הרושם העז שעשתה הופעתו תעיד "קבלת הפנים" שערך לו ביאליק במסתו "שירתנו הצעירה" בשורות נלהבות אלו: והנה שניאור - "שמשון" צעיר, שגדלו לו בין-לילה כל שבע מחלפותיו. גור אריה שיש בו מסימני משפחת "דבי עילאי". איש לא ראהו כשחש בצמיחת שניו וצפרניו ואיש לא ראהו גם בהאבקו...
מתוך חביון היער, עז ואמיץ, זנק פתאום לקראתכם, כשטרפו מפרפר בין שניו החדות ולהט נצחון בעיניו...
משפסק ירחון "הזמן" בסוף 1905 וסופריו נתפזרו, נסע שניאור לשוייץ, שם התחיל לכתוב את הפואימה "בהרים", וב-1907 עבר לפאריס, המשיך בעבודה ספרותית-פיוטית, למד בסורבונה ספרות ופילוסופיה ואף עבר קורס גבוה של מדעי הטבע. בשנות 1908-1913 הרבה לנדוד באירופה וביקר גם בצפון-אפריקה. אותן שנים היו פוריות מאד ביצירתו, בה נתן מבע בשיר ובפרוזה לרגשותיו ולהגיגיו של היהודי המשתחרר והחפשי מעול גלות נפשית והנהנה מהטבע ומהחיים כמו כל אדם באשר הוא אדם, חפשי מהכבלים ששמו עליו גורמים חיצונים ופנימיים, אך לא מנותק מקרקע גידולו העצמי בעבר הקרוב והרחוק, ונושא עין לשויון אנושי גמור שיבוא עם שויון לאומי, כשעמו ישוב לתפוס עמדה איתנה כעם ממלכתי על אדמתו, כחבר שוה במשפחת העמים החפשיים (ראה למשל, את שיריו ועל ארץ-ישראל ואת הפואימה הידועה שלו "עם צלילי המנדולינה").
בראשית מלחמת העולם הראשונה נעצר בגרמניה כשבוי אזרחי בגלל נתינותו הרוסית. אחרי ארבע שנים הצליח לצאת מגרמניה לדניה וב-1919 ביקר בפעם הראשונה באמריקה ואחר-כך חזר לאירופה והתישב בברלין, ה החל מתרכז צבור של יוצאי מזרח אירופה, יוצרים וקוראים ופעילים בספרות העברית. כאן יסד יחד עם שלמה זלצמן (ראה כרך שני, עמוד 669) את הוצאת "הספר". בו בזמן החל ללמוד רפואה באוניברסיטת ברלין, אך פעולתו הספרותית לא נתנתו לגמור את לימודו זה.
בשנת 1923 עבר להשתקע בפאריס ובעת פלישת הגרמנים לצרפת במלחמת העולם השניה (1940) נמלט לספרד, יצא ב-1941 לארצות הברית וישב בניו-יורק עד עלותו לארץ (איבד את כל חפציו ואת כל ספריו).
בעשרות שנות יצירתו פרסם בספרים מיוחדים, בקבצים, בעתונים ובכתבי-עת בשתי הלשונות ספורים, מסות, מאמרים, הערכות ודברי זכרונות על סופרים, הכתובים בהומור ובציוריות מרובה. בכמה מיצירותיו החיה מחדש את היהודים והגויים של "תחום המושב" על קרקעחייהם הטבעי במורשת הדורות ובהשתלבותו בתמורות הזמנים, לא במגמה לגנות או לשבח, אלא בתיאורו של אמן, היוצר מחדש את החיים והטבע בתוספת גונים וצורות מחזונו ובחיבה שרשית של האדם היהודי לאחיו מכל מעמדות החברה ומכל רמות-התרבות השונות.
לעשות רשימה כוללת של כל ספריו בשיר ובפרוזה, במאמרים ובזכרונות, זהו ענין לביבליוגרף מומחה, וכבר החל בזה שמואל לחובר (אחיו של פישל לחובר ) פה בארץ, וכן א. ר. מלאכי בניו-יורק ועוד ביבליוגרפים אחרים, אבל לידי רשימה שלמה לא הגיעו, שכן עוד הסופר והמשורר שניאור יוצר במלוא כוחו, ודברי פרוזה ושיר שוטפים ועוברים לנגד עיני הקורא. בערך זה מובאים רק יצירותיו המובחרות שכבר יצאו בצורת ספר, או שמוכנות לדפוס.