בזמן מלחמת-השחרור, עמד בראש "ועדת-המצב" המקומית, ועבד יומם ולילה למען עמידתה של צפת והגננתה. הוא קבל עליו גם את התפקיד הקשה והבלתי פופולרי להיות יו"ר "ועדת המפקד לשרות העם" (ועדת הגיוס) וקצין הגיוס, אם כי תפקידיו אלו גרמו לו אינעימויות רבות מצד משתמטי הגיוס ומשפחותיהם, ואף אימו עליו לרצחו נפש.
מאמציו אלו שנעשו בהתנדבות שלא על מנת לקבל פרס, זכו להערכה חמה מצד ה"הגנה" ומצד "משרדהבטחון", שבאה לידי בטוי במכתבי ההערכה ששלחו לו, ובספר "צפת ממצור לשחרור" (מאיר מייבר , מפקדה של צפת בזמן מלחמת השחרור, אשר הרים על נס את השרותים החשובים והחיוניים של "ועדת המצב" המקומית, להגנתה ועמידתה של צפת, ואף מצא לנכון לציין אחת מפעולותיו החשובות של הרב הלר הנ"ל).
עם יסוד "ארגון חברי ההגנה בישראל", הוזמן והשתתף בכנס הארצי הראשון, שהתקיים בתל-אביב ביום י"ג באייר תש"ט (12 במאי 1950), ואף נתכבד לחתום על מגלת היסוד של הארגון.
עם יסוד המדינה, ארגן את "המועצה הדתית" המקומית ועמד בראשה, והיה חבר ועדת הבחירות האזורית של הכנסת הראשונה, השניה והשלישית, ויו''ר ועדת הבחירות לעירית צפת.
צאצאיו: לאה (בוגרת ביהמ"ד למורים של המזרחי) אשת ד"ר שמואל שור (רופא בביה"ח "הדסה" בירושלם, ומרצה באוניברסיטה) : שרה (תלמידת האוניברסיטה העברית, קבלה תואר ד''ר לפילוסופיה באוניברסיטת הארוארד בבוסטון שבאה"ב, חברת-מחקר של האוניברסיטה הנ"ל, ומורה בביהמ"ד למורים בעיר הנ"ל) אשת ד"ר מרדכי וילנסקי (תלמיד האוניברסיטה העברית שהעניקה לו תואר ד"ר למדעי-הרוח, ומורה בבית המדרש למורים הנ"ל); צפורה (בוגרת האוניברסיטה העברית): מרים אשת יצחק סברדלוב; יהודית אשת מרדכי פלץ.
הרב צבי מנחם ציזלינג
נולד בשקוד (ליטא) י' סיון, תרכ"ז (1867).
לאביו הרב בן-ציון אריה ליב (היה מגיד בוילנה ובירושלים. מורה ומחנך, משורר ומלחין עממי. בן בית בכל מכמני השפה העברית, יחד עם זאת בקי בספרות הגרמנית. פרסם שירים ב"הפלס'', כתב שירי-עם וגם התאים להם נעימות משלו. בכל מחוזות ליטא נפוצו שירים אלה, ביחוד זכה לפופולריות השיר "אל תחרש" שנדפס בפורמט כיס. תרגם לעברית משירי פרידריך שילר . בוילנה הדריך בדקדוק עברי את המשורר מ. צ. מאנה. עם כל זאת היה אדוק במצוות עד לקיצוניות. ספריית ההשכלה שהיתה ברשותו, חתומה ונעולה היתה בפני כל זר, רק הוא לבדו רשאי היה לעיין בה ולהשתמש בספריה בגלל חובת "דע מה שתשיב, לאפיקורס". ועוד ניגוד אפייני שני בהליכותיו: מצד אחד חובב א"י נלהב, מכבד עבודה בכלל וחקלאות בפרט. כשאחיו יהודה אידל פרסם חיבור "ילקוט ארץ ישראל" צרף הק דמה אליו ושירים בשבח החקלאות, על הקציר, האסיף ומצד שני מתנגד להסתדרות הציונית ולשימוש בלשון העברית כלשון דיבור יום-יומי. עלה לארץ עם אשתו מלכה בשנת 1905 ונפטר בירושלים בימי מלחמת העולם הראשונה) ולאמו מלכה בת ר' יחזקאל חצקלסון. קבל חנוך מסורתי והיה תלמיד חכם גדול וחובבציון. מתלמידיו של הגאון הרב יצחק אלחנן זצ"ל. לא רצה להשתמש באיצטלת הרבנות.
בשנת תר"ן (1890) נשא לאשה את אסתר (משכילה, יודעת עברית מנעוריה, רבת פעלים) בת רבי פנחס קפלן (בנו של ר' אברהם יעקב , גדול בתורה ועתיר נכסים, נדבן, תושב לחוביץ, פלך מינסק) איש רב פעלים, בעל השפעה בחצרות מושלים וגרפים. מפורסם בטוב לבו ושנינותו. חוכר אחוזות. עשרות שנותיו האחרונות חי בברנוביץ, בה שימש עם תום מלחמת העולם הראשונה כסגן ראש העיר. כמוהו כאביו, מתנגד לציונות. המשפחה - 14 בנים ובנות - נפוצה בכל רחבי תבל, מהם יצאו להשכלה ולאוניברסיטאות. אחדים אף היו מעורים בתנועות המהפכניות בימי הצאר. מהם ממלאים תפקידים במשטר הסובייטי.
אחרי נשואיו חכר אחוזות גדולות מידי הגרפים פוטוצקי וצפסקי, תחלה בסביבות ניסויץ ולבסוף על יד ביטן במחוז סלונים. היה זה משק חקלאי מתקדם מעורב, שכלל תעשיית חלב, ספירט, בתי מלאכה עצמאיים, מכונות חקלאיות חדשות. גם גידול עופות וגם מכונות. המשק שגשג, ורק הגזרות בימי סטוליפון ערערו את מצבו.
בבחרותו כתב בעתונות בתקופת ההשכלה.
ביולי 1914 עלה עם משפחתו לארץ (אחד הבנים מאיר הקדים את המשפחה כולה ונסע ללמוד בגימנסיה העברית "הרצליה" בתל-אביב).
היה מורה לתלמוד בביה"ס "תחכמוני" ביפו, נתן "שעור עברי ראשון" בתלמוד ב"אגודת תורה" שעליד בית הכנסת הגדול בהיותו בצריף, ברחוב יהודה הלוי בתל-אביב, היה חבר המועצה הראשונה של תל-אביב, וכזקן חבריה פתח את הישיבה הראשונה.
היה ציר לאספת הנבחרים הראשונה ליהודי א"י,