בחיפה ואח"כ עבר לתל-אביב, המשיך לנהל את עניני צור שלום עד להקמת השכונה ומסירת הרכוש לבעליו, והנו מנהל זה כמה שנים את הפירמה "קורפורציה מסחרית למזרח התיכון והרחוק".
בשנת תרצ"ו נשא לאשה את אסתר בת אברהם אילבאום , שבמשך כל השנים מסוף 1918 ועד עלותה לארץ בשנת 1935 היתה הפקידה הראשית במרכז ההסתדרות הציונית בטרנסילבניה והרוח החיה בכל המפעלים החברתיים והתרבותיים והארגוניים לשילוב הבנות והנשים בתנועה הציונית, סופרת ומרצה (בהונגרית) בחוגי עולים דוברי הונגרית וב"קול ישראל לעולה". ראה את הערך שלה בכרך זה בעמוד 2940.
כנשיא-הכבוד של מכבי טרנסלבניה השתתף ביסוד מכבי חיפה ונבחר ליו"ר מכבי חיפה ולמרכז מכבי א"י וב-1927 ניהל את סיור נבחרת הכדורגל של מכבי א"י בארה"ב.היה חבר בועד הפועל של מרכז ברית הציונים הכלליים, ואחרי האיחוד המשיך בפעילותו בהסתדרות הציונים הכלליים, יסד בה את החוג "קדימה" לחברים דוברי הונגרית והנו נשיא-הכבוד של החוג וחבר המועצה הארצית ומועצת הסניף התלאביבי של המפלגה. השתתף ביסוד התאחדויות עולי הונגריה (והנו נשיא-הכבוד בה) ורומניה והתאחדות ותיקי ה"מכביאה" הבודאפשטית (והנו נשיאה). כן הנו חבר הנשיאות של אגודת "בני הרצל", חבר הנשיאות לנציגות הישראלית של המגבית היהודית-ההונגרית בארה"ב, יו"ר ברית העובדים המזדקנים בישראל, וכו' וכו'. ביתו שימש כתובת לעולים חדשים מבקשי עזרה והדרכה והמלצה. בתקופת השואה היה חבר ועדת ההצלה שליד הנהלת הסוכנות. ניהל את המגבית להקמת "בית הראשונים" וכו'.
פרסם מאמרים בעתונות הציונית בהונגרית ובגרמנית בחו''ל ובעתונים שונים בארץ.
ספריו: "בתקופת יובל שנים" (בהונגרית הוצאת ותיקי המכביאה, תל-אביב, תשט"ו); "כולנו" (ספר להוראת השפה העברית בהונגרית, קלוז', 1930); "בת עמי" (מחזה דרמתי, הוצג בתיאטרון ההונגרי הלאומי בקלוז').
המהנדס שמחה בלאס
נולד ב' כסלו תרנ"ח (15.12.1897) בווארשה (פולין). לאביו יצחק מאיר ולאמו שרה דבורה בת חיים רוטנברג (גביר נודע בזמנו, בעל אחוזות ויערות, מצאצאי שושלת אדמו"רי גור. דור ששי להגר"א מוילנה).
עד גיל שמונה גדל ונתחנך באחת מאחוזות הסבא רוטנברג ומגיל תשע עד 14 באחוזת בלאס, לפי מיטב המסורת של האצולה החסידית בפולין, לתורה וליראתשמים מפי טובי המלמדים המיוחדים. באותן השנים באה זיקתו הראשונה לפלאי הטכניקה מה"הובי" המיוחד של הסבא, שהתקין בכל החדרים הרבים של ביתו שעוני קיר ועבד רבות על כך, שכולם יצלצלו את השעה בבתאחת בדיוק נמרץ.
התהלך שנים אחדות ללא לימוד, בדשדוש-בטלה על מקום אחד, ללא כל חתירה לקראת עתיד כל-שהוא, עד שבגיל 17 התנער והחליט להינתק מהשוקת השבורה וממסורותיה הקופאות ולגשת להשתלמות בהשכלה כללית ובטכניקה, כדי לכבוש לו מקום בעולם בכוחות עצמו.
בימי מלחמת העולם הראשונה עבר את בחינת הבגרות והתחיל ללמוד בטכניון הפולני וואוולברג-רוטבאנד בווארשה (מיסודם של שני גבירים יהודים מתבוללים, שתרמו הון-תועפות ליסוד בי"ס טכני גבוה, שבני-דתם יוכלו להתקבל בו ללא הגבלות). הצטיין במיוחד במקצועות המתימטיים, וכשאחד הפרופסורים התקשה פעם בסוגיה טכנית מסובכת והסטודנט בלאס עלה אל הלוח והראה למרצה את הפתרון ההגיוני והפשוט, ניבא לו הפרופסור, שיהיה פרופסור ממדרגה ראשונה בפוליטכניונים בעולם הגדול, שיחרר אותו משיעוריו ונתן לו ציונים טובים למפרע בלי בחינות.
בהגיעו לחובת שרות בצבא הוכרח להפסיק את לימודיו, ובהיותו בצבא הפולני (בדרגת טוראי מתחילה ועד סוף) המציא המצאה חשובה בענף המטאורולוגיה האוירית, בימי המלחמה להדיפת הפלישה של הצבא האדום. אחרי שחרורו מהשרות חזר ללימודיו, גמר והוסמך למהנדס.
כחבר החלוץ בנה את תכניות עתידו על עבודה וחיים בארץ-ישראל, ולשמע טענות מתנגדי הציונות (בונדאים ואחרים), שבגלל חוסר קרקע לא תוכל הארץ לכלכל יהודים במספר ניכר, נתן את דעתו להמציא משהו כדי לבטל את המניעה הזאת. ובשמעו הרצאת אגרונום על החקלאות בסין וביפאן, שם מפיקים יבולים גדולים משטחים זעירים על-ידי שתילת כל שבולת-חטה לחוד, באשר שם מרובים הפיות האוכלים והידים העובדות בזול, החליט שכדאי יהיה להנהיג שתילת חטה גם בארץ-ישראל, כדי להגדיל את אפשרות המחיה לעם רב אף על שטח-קרקע מצומצם, אלא שבמקום להעסיק את רוב העם כהוצאת לחמו מן המשתלה צריך לרתום