כתב ספר שירים שלא ראה אור. השאיר יומנים משנת 1941 עד 1946.
היה חבר המערכת של עתון הגרעין שלו "אלומה" שהוצא בגבת וכתב בו הרבה מאמרים.
ביום 11.5.45 כתב בין היתר ביומנו: "גם אם יבוא יום ואאלץ ליפול על סלעי מולדתי - לא אפול לשוא".
התגייס לקריאת המוסדות להגנת הישוב. "המוסדות שלנו קוראים לנוער, הנוער הולך ולא ישוב, ובניהם אהיה גם אני" (כתב ביום 15.5.46).
השתתף בפעולות הקרב בנבי יושע, רמת נפתלי, זרעין וכו'.
במלחמת הקוממיות, נפל במלכיה (בגליל) ו' אייר תש"ח (15.5.1948) מות גבורים ונקבר באילת השחר.
בכ"ז באלול תש"ט הועבר למנוחות לחיפה לבית הקברות הצבאי.
נחום טברסקי
נולד ט"ו חשון תרמ"ה (סוף 1884) בסקווירה שבאוקראינה.
לאביו זאב ("וולוול שוחט", ועסקן בקישינוב, מצאצאי הבעל שם טוב, ושושלת האדמו"רים מצ'רנוביץ) ולאמו הינדה בת משה שיכמן .
גדל בבית הוריו בקישינוב ונתחנך על ברכי התורה והחסידות. בעודו נער התחיל להתענין ולהשתלם בהשכלה כללית ועברית-חדשה, וביחוד קסם לו הרעיון הציוני. מקודם הצטרף להסתדרות-הנוער "התחיה" ואח"כ השתתף ביסודה ובפעולותיה של הסתדרות "צעירי ציון" בקישינוב וביסוד הספריה העברית, יחד עם יוסף שפרינ צק, חיים גרינברג ועוד.
בשנות 1900-05 היה פקיד בקישינוב.
כשבאה קריאת יוסף ויתקין ומנחם אוסישקין אל צעירי ישראל לעלות לארץ ולהשתתף בפועל בהגשמת הציונות על-ידי עבודה חקלאית, היה הוא מהראשונים שהחליטו להיענות לקריאה. באותה תקופה, ב-1505, שוב נישא ריח פוגרום באויר, והצעירים המאורגנים על בסיס לאומי-ציוני התכוננו לארגן הגנה עצמית יהודית וניסו לשדל את טברסקי שישאר עמהם ולא "יערוק מהמערכה". אך הוא הסביר להם, כי כל חיי היהודים בגולה הנם שרשרת רצופה של שואות, ואילו המערכה האמתית של כל צעיר יהודי היא בארץ-ישראל, בה עליו להטות שכם ליצירת רקע-חיים חדש לעמו ללא שואות וללא אימתפוגרומים, כדי לשים קץ פעם ולתמיד לשרשרת ארורה זו.
אמר ועשה, ובסוף שנת 1905 עלה לארץ והתחיל לעבוד בטבק, יחד עם יוסף אהרונוביץ ואחרים מבני העליה השניה, בנס ציונה, ואח"כ בעידור הכרמים, בחפירת תעלות ובשמירה ברחובות. בו בזמן היה פעיל בהסתדרות "הפועל הצעיר", שקד על קליטת חברים עולים חדשים וסידורם בעבודה, ולשם כך היה מארגן קבלת עבודות, בקבלנות וביצוען, באופן שנותני העבודה והפועלים כאחד ימצאו את חשבונם ראוי וכדאי.
בעקב מחלה אסרו עליו הרופאים להמשיך בעבודה בטבק ובחקלאות, וכן נדרש לפעילות ארגונית במרכז "הפועל הצעיר". אז עלה ירושלימה, עבד כמנהל חשבונות בטחנה של אברהם ישפה ואת זמנו הפנוי מסר למפלגה ולעזרה בסידור חברים. ביחוד נתן הרבה מרץ וכש רון-מעשה ארגוני ביסוד העתון "הפועל הצעיר" בשנת 1908 ובניהולו הכספי במשך שנים רבות ואם עתון זה הצליח בכלל לצאת (כשקהל המפלגה היה מועט ודלאמצעים, והשגת רשיון מהשלטון התורכי המרכזי להוציאו היה קשה כקריעת ים סוף, כך שעד קבלת הרשיון הודפס בחשאי בירושלים ולשם הסוואה הטביעו עליו "נדפס בקאהיר") ולהתקיים, על אף חוסר-כספים מתמיד, ולהתפתח לשבועון בעל רמה פובליציסטית וספרותית בישוב החדש - הרי כל זה יש לזקוף במדה מרובה לזכותו.
טברסקי השתתף בעתון גם כחבר המערכת ותיאוריו מההוי הכללי בירושלים ורשימות בקרתו בעניני צבור, וביחוד מאמרי הבקורת החריפים על פעולות "הבנק הציוני" (בנק אנגלו-פלשתינה) עוררו ענין רב וגילו את הבנתו המקיפה של הכותב בעניני כלכלה ופינאנסים. הוא עבד זמן-מה בהנהלת החשבונות של בית-החרושת לשמן "עתיד" בחיפה ובשנות מלחמת העולם הראשונה ניהל את חוות בן שמן של "המשרד הארצישראלי" (ההסתדרות הציונית).