בשנת 1907 הוזמן ע''י ד"ר הלל יפה למושבה זכרון יעקב . במשך שנים עבד בתור חובש, רוקח וממלא מקום רופא בכל הסביבה. לפי הוראותיו של ד"ר הלל יפה , היה עושה במושבה ובסביבה זריקות חינין לחולים חשודים ולחולים בקדחת רגילה נתנו אז מנות גדולות חינין, כדי להרגילם ולהרחיק מהם את סבות קדחת שחור השתן. עבודה רבה ומסוכנת עשה בעטלית, ששם רבו החולים.
אחרי הכבוש (1918) פתחה "הדסה" בתי חולים ובתי מרקחת בזכרון והסביבה, וכשהם לא הצליחו, מכרו לו את בית המרקחת בזכרון-יעקב, ומאז שימש במושבה ברוקח יחיד וכחובש ובמקרים רבים כרופא.
היה הראשון שהגיע לבית אהרנסון להגיש עזרה לשרה אהרנסון , בשעה שירתה בפיה אחרי הענויים שענו אותה התורכים במטרה להוציא מפיה סודות "אגודת נילי". כששרה ספרה לו בעברית על הענויים, איים עליו הקצין התורכי שהיה האחראי על הענויים: "אל תדבר אתה בשפתכם המלוכלכת"... ודרש שידברו צרפתית, השפה ששלט בה הקצין.
כ-12 שנה היה נשיא לשכת בני-ברית "אדולף קרוס" במושבה.
היה חבר ההנהלה של בנק הלואה וחסכון במושבה.
צאצאיו: מתתיהו (חיים זאב), זרובבל, אמנון, ימי מה אשת דוד מונדזאק, כרמלי . (נפטרו: חנה לאה , חיה, זרובבל ז"ל).
המהנדס נחום פפר
נולד בחרסון (רוסיה), ל' כסלו תרמ"ח (סוף 1887).
לאביו אליעזר (ראה כרך ג', עמוד 1243) ולאמו שרה בת נחום סברדלוב (רב ושוחט במושבה היהודית לבובה).
למד בבית ספר ריאלי בחרסון.
אחרי תבוסת המהפכה ברוסיה עלה לארץ בסוף שנת 1906.
בשנת 1908 נשא לאשה את פניה בת אהרן איתין (ראה כרך א', עמוד 470).
היה מראשוני המכבי יפו-ת"א ומראשוני ההגנה.
באותה שנה יצא לצרפת, למד בפוליטכניקום וסיים חוק למודיו כמהנדס. חזר לארץ ושימש מהנדס בעיריות לוד ורמלה ומהנדס אזרחי. עמד בבחינות ממשלתיות למודדים מוסמכים בארץ. בשנות מלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא התורכי.
אחרי המלחמה עבד במחלקה הטכנית של ועד הצירים ומשם עבר לעבוד בחברת "הכשרת הישוב" כמהנדס ראשי ומנהל המחלקה הטכנית.
שנים רבות עבד במחיצתו של יהושע חנקין (ראה כרך ב', עמוד 752) והשתתף עמו בגאולת קרקעות ובמילוי שליחויות לאומיות שונות.
עסק בחקירת אזורים שונים בארץ. לא היה כמעט שטח חדש שנרכש אחרי מלחמת העולם הראשונה, שלא סימן את גבולותיו ולא הכינו להתישבות יהודית.
סייר לארכה ולרחבה של הארץ והיה כעין אנציקלופדיה חיה של ידיעת הארץ, תכונותיה ותושביה. שימש מעיין לא אכזב של אינפורמציה למוסדות הישוב.
יצר את המפות הכלליות הראשונות לאזורים שונים בארץ וציין בהן את הרכוש הקרקעי של היהודים.
הניח יסוד לקרטוגרפיה שימושית בעברית. שקד על שכלול מקצוע המדידה והקים תלמידים ועוזרים רבים.
השתתף בסידור תכניות למושבות ולשכונות שונות. ממייסדיה של שכונת בית-הכרם, ליד ירושלים, ומחלוצי תושביה.
בשנת 1930 נבחר לועדה לאיסוף חומר בעניני קרקעות להכנת תזכיר - הסוכנות היהודית לועדת החקירה של שאו .
שקד על הטרמינולוגיה העברית למקצוע ההנדסה. היה חבר הועדה למונחי הבנין והטכניקה של ועד הלשון, וסייע הרבה לקביעת מונחים שנעשו ברבות הימים לנחלת הרבים.
היה פעיל בארגונים מפלגתיים והסתדרותיים שונים. אחרי הכרזת בלפור וכיבוש הארץ על ידי האנגלים, הצטרף למפלגת "הפועל הצעיר" והתמסר בכל יזמתו ומרצו להשגת עבודות ממשלתיות בשביל חלוצי העליה השלישית שזרמו אז לארץ.
בכוח קסמו האישי וסגולותיו הניע את אנשי השלטון להיענות לדרישותיו ולקבל פקידים ופועלים למשרות ממשלתיות וביחוד לעבודות מסילת הברזל, שעד אז היתה נקיה מיהודים.
נימים חזקות קישרו אותו אל הכפרים, וביחוד לכפר נהלל. את יסוד הכפר הזה עודד וליווה בעצותיו בעזרתו, ולפיכך ראוהו אנשי נהלל כחברם, וכשחטפו המות בצורה כה טראגית, כרו לו אנשי נהלל קבר באדמתם.
היה מהנדס בחברת הכשרת הישוב ובחברת הנפט העירקית.
את מותו מצא בטיסה מבגדד לארץ. מחמת מזג האויר הרע שעה המטוס בשעת נחיתתו ונתרסק על אדמת עמק יזרעאל (סמוך לעפולה), ט"ז טבת תרצ"ז (30.12.1936) ונקבר בנהלל.
צאצאיו: יזהר (חבר קיבוץ עין-השופט), רות אשת אלכסנדר רענן (בצופית), עכסה אשת אלכסנדר גינזבורג (תל-אביב).