הקשיים של הפיכת "אינטליגנט" לאיש העמל שיש ממש בתפוקת עבודתו.
כשיסד המשרד הארצישראלי בהנהלתו של הד"ר א. רופין (1908) את הקואופרציה החקלאית הראשונה במרחביה בהנהלת פרופ' פרנץ אופנהיימר , יוזם הנסיון הכלכלי-החברתי הזה, הצטרף יוסף רבינוביץ לחלוציה הראשונים של הקואופרציה בעבודת כפים, ביצירת-בראשית בשמירה ובהגנה מפני שכנים עוינים תוך תנאים קשים ביותר והיה המזכיר הראשון של משק הקיבוצי הזה.
כשחידשה ההסתדרות הציונית את עבודתה בארץ אחרי מלחמת העולם הראשונה באמצעות "ועד הצירים" (אח"כ "ההנהלה הציונית" ואחריה "הנהלת הסוכנות היהודית"), נתמנה לפקיד אחראי במחלקת העבודה שלה ובמשך שנים הגיע לכהונת מנהל המחלקה. במשך עשרות שנים עמד במערכה לכיבוש העבודה העברית ולקליטת העליה ודאג לאמצעי הקיום הראשונים לקיבוצי ההכשרה, שהלכו לעבודת הכיבוש ולהתישבות וסייע בידם בהקמת צריפים, בסידורים סניטריים וביצירת משקי עזר. שקד על ארגון לשכות העבודה, ובשנות המשבר הגדול (1929-1927), כשגברה האבטלה ופועלים חלוצים הוכרחו לפשוט יד לקבל "סיוע", נפל עליו הנטל הכבד מנשוא של הטיפול במחוסרי העבודה והעמל המפרק ליצור עבודות במקום מתן הסיוע. בתחילה, כשעיקר ההגשמה הציונית נראה בתקומת החקלאות, היה מעודד את ההליכה לכפר, אך במהרה דרשה המציאות כיבושים ליצירה ולעבודה העברית גם בעבודות עירוניות, והוא פעל הרבה גם בעבודות עירוניות והוא פעל הרבה גם להקלטת פועלים במקצועות עירוניים. ביחוד התמסר לפעול למען היאחזותם של פועלי ירושלים במקצועות-עבודה יסודיים, כגון פיתוח תעשית האבן בסביבות העיר, וכדומה, וכן הקדיש הרבה מפעולתו לעזרה בהקמת שיכוני הפועלים.
נשא לאשה את יוכבד. הצטרף למיסדי שכונת בית הכרם ובנה את ביתו בין הראשונים.
נתן מזמנו וממרצו גם לעסקנות צבורית, מתחילה כאיש מרכזי ב"הפועל הצעיר" ואחר במפלגת פועלי ארץ ישראל, ממניחי היסוד של הסתדרות העובדים הכללית בועידתה הראשונה וציר בועידותיה אח"כ, ממיסדי הארגון הארצי של פקידי המוסדות הציוניים ושל הסתדרות הפקידים וחבר המרכז שלה במשך שנים רבות, חבר מליאת מועצת פועלי ירושלים במשך תקופה ארוכה ועזר לכל פעולה צבורית במוסדות ההסתדרות והמפלגה בירושלים.
אחרי שחרור ירושלים מהמצור היה חבר מועצת המנהלים של החברה הכלכלית לירושלים, ובתפקידו זה שקד בהצעות מעשיות ובעבודת שיכנוע וארגון על החיאתה הכלכלית ופיתוחה של בירת ישראל.
כשנקראו רבים מהפקידות הבכירה של הנהלת הסוכנות לשרות בממשלה, במשרדים המתאימים למחלקותיהם בשרותם בסוכנות, לא הזיזו את יוסף רבינוביץ ממקומו. אף-על-פי-כן נהנתה גם המדינה מכושרו וממסירותו בשרות חלקי, בהנהגת המפעל המשותף של הממשלה, הסוכנות וההסתדרות להתקנת משקי-עזר לפועלים ברחבי הארץ, ועל אף התשת כוחותיו מעמל עשרות שנים הוסיף לשרת את הצבור ובנין הארץ כל עוד נפשו בו.
חיבר את החוברת המונוגרפית על מרחביה, בספריה לנוער של הקה"ק, שיצאה בהוצאת "אמנות" (תל-אביב,).
נפטר בביתו בבית הכרם, ז' אדר א' תשי"ד (10.2.54).
צאצאיו: הדסה, שרה ז"ל (בטיול למצדה נפלה מההר ונהרגה), יזרעאל, אהרן דוד (ע"ש גורדון).
ציון נאה לזכרו הוקם ע"י הסתדרות הפועלים החקלאית בהוצאת ספר - יוסף רבינוביץ (218 עמוד, עם צילומים, תשט"ז).
"גן יוסף" שכונה על שמו. נוסדה בשנת תש"י (1950) על אדמת הקהק"ל ע"י כפר גבתון.
חוות הדגמה והדרכה למשקי-עזר על שמו, בדרך ירושלים בסיבוב לכביש ראשון-לציון.
אברהם דוד שני (שניצקי)
נולד ליעלון (פולין), כ"ה אייר תרע"ג (1.6.1913). לאביו מרדכי שניצקי (בן השוחט ר' בנימין שניצקי מהעיר ליעלון בפולניה) ולאמו רחל לאה בת קלמן קרי מלובסקי. קבל חנוך מסורתי, בי"ס תיכוני וטכניון מונטיפיורי, טכניון הנריך הרץ, קבל חנוך מקצועי טכני גבוה.