ישראל בר-שירה (בשרובקר)
נולד לנצקורן (פודוליה, אוקראינה), ט' אב תרנ"ז (9.7.1897).
לאביו אריה ולאמו שושנה לבית שטיין. קבל חנוך מסורתי בחדר, ישיבה באודסה ושעורי המשפט בירושלים. מוסמך למשפטים (עודך דין) משנת 1930. גמר באנגליה, ברסטר בשנת 1934.
היה יו"ר צעירי ציון בקאמניץ הפודולית.
בשנת 1921 עלה לארץ.
היה מורה לפועלים ועובד בהסתדרות העובדים עד שנת 1929.
מזכיר מועצת פועלי ירושלים (1925) וכן מזכיר אחדות העבודה בירושלים.
מזכיר הכבוד לאגודת שוחרי האוניברסיטה העברית בתל-אביב ולועד הארצי שלה.
בשנת 1939 נשא לאשה את חסיה בת יעקב מירנבורג (ראה כרך ב', עמוד 937).
המזכיר הכללי של בית הדין העליון של מפא"י, חבר המועצה המשפטית, חבר הנהלת אגודת עורכי הדין, מרצה בביה"ס למשפט וכלכלה בתל-אביב.
היה ציר לועידת ארגון העבודה הבינלאומי (יוני 1950, יוני 1951, 1952, 1953, 1954 ו-1955).
כתב מאמרים על בעיות במשפט העבודה - שהופיעו בעתונות בארץ ובחו"ל. כתב ופרסם מונוגרפיות: "ילקוט דיני עבודה ופועלים במשפט הא"י" (1928), "פצויים לנזקים בעבודה (1949. הופיעו ב 4 מהדורות), "לחקר מהותו של משפט העבודה" (1945), "הקבוצות בישראל באספקלריה של משפט העבודה" (1946), "תחיקת בתי החרשת בבריטניה ובא"י" ועוד.
חבר מערכת חקרי העבודה של המכון לחקר סוציאלי.
בעל משרד פרטי - עו"ד ונוטריון בתל-אביב.
בתו: עדה.
שלמה דרור (פרידלנדר)
נולד בראשית שנת תרמ"ט (5.10.1888) בשאוולי שבליטא, לאביו ישראל (סוחר, ציוני נלהב וצייר חובב; ממשפחת שטראשון הנודעת מוילנה) ולאמו הניה-בריינה לבית הורביץ. למד בחדר מתוקן בשאולי והחל מארגן את חבריו לאגודות ציוניות של נערים, וזכה לאגרת שבח על פעולתו זו מאת הרב יצחק יעקב ריינס. מנעוריו התאמן בהדרכת אביו בציור.
בנעוריו יצא עם הוריו לאנגליה ומשם לדרוםאפריקה. המשיך בלימודים ונכנס לעולם העסקים והשתתף ביסודה ובפעולותיה של ההסתדרות הציונית בדרום אפריקה, ובמסיבת הפרידה, שערכו לו הציונים בקייפטאון לפני צאתו לארצות הברית, הוגשה לו תעודת-הכרה בחתימת דוד וולפסון , נשיא ההסתדרות הציונית העולמית בימים ההם.
כשהגיע ב-1906 לארצות הברית, השתקע בעיר ניוג'רסי וגם כאן מצא את מקומו בעולם העסקים, אך לא כל זמנו הפנוי, ואף יותר מכן, נתן לפעילות ציונית, ארגן סניפים, ניהל מגביות, נמנה על עוזריו המסורים של לואי ליפסקי, ומשך תקופה ארוכה נמנה בין חברי הועד הפועל של הפדרציה הציונית ובין ראשי פעיליה במדינת ניו-ג'רסי, ומחוסר פנאי לתחביב פרטי נפרד ממכחול הציור.
בתקופת הפעילות המדינית המוגברת של ציוני אמריקה במלחמת-העולם הראשונה למען השגת הכרה בינלאומית לזכויות עם ישראל על ארצו, פנה הוא לחזית הצבאית הציונית. התנדב לגדוד העברי בסוף 1917, סגר את משרדו לעסקי פיתוח ושיכון ויצא בקבוצה הראשונה של המתנדבים (בה הודבק לו הכינוי "אנקל סם" - הדוד סם) דרך מצרים לארץ-ישראל. שירת בגדוד ה-39 של "הקלעים המלכותיים" תחת פיקודו של הקולונל מרגולין, השתתף בצליחת הירדן בערבות יריחו ובכיבוש א-סאלט שבעבר-הירדן ובליווי שיירות השבויים הטורקים והגרמנים שנתפסו בקרבות.