שמואל סבוראי (גולדזייגר)
נולד בי''ז אדר תרנ"ו (3.3.1896) באודיסה שברוסיה. לאביו מרדכי גולדזייגר ולאמו זלדה בת אייזיק איידלס. למד בבית-ספר יהודי ובבית-ספר למסחר באודיסה. ומשעלה לארץ בראשית שנת תרע"ג (ספטמבר 1912) המשיך וגמר את לימודיו במחזור ג' של גימנסיה הרצליה.
ב-1919 נשא לאשה את שרה בת יהודה יצקר, יצא לעבודה חקלאית. הצטרף לגדוד העבודה והתנחל במשק עין חרוד בין ראשוני מיסדיו, עבד בו בעיקר בגידול מטעי עצי פרי והתמחה בענף זה להלכה ולמעשה.
יצא בשליחויות לגולה לפעולות תרבות ולמחקר מקצועי במטעי עצי פרי.
במוצאי מלחמת העולם השניה היה מראשוני המחנכים לילדי עלית הנוער במשק.
יסד ומנהל את המכון לידיעת המולדת "בית חיים שטורמן".
פרסם מאמרים ב"קונטרס", "דבר", "השדה'', "הפועל הצעיר". תרגם מרוסית את הספר "חיי הצמח" לק. טימירייאזב (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ו). ערך את הספר "עצי פרי וגיזומם" (הוצאת "השדה", תש"ה).
היה פעיל ב"הגנה" ובמלחמת השחרור שירת בתפקיד קצין הסברה וסעד חטיבתי. בשנים האחרונות הנו חבר המועצה ליד אגף העתיקות של משרד החינוך והתרבות.
צאצאיו: איה אשת שלמה גוזס, יוחי, רחל, דפנה אשת גי בונה, ארזה אשת דן חולתי.
חיים שטורמן
נולד ביום ב' טבת תרנ"ב (1891) בזוויניגורודקה, פלך קיוב, באוקראינה.
לאביו משה (נפטר ביפו, י"ד טבת תרס"ח) ולאמו מנוחה לבית קליגורסקי. למד בחדר מתוקן בעירו ואח"כ בבית-ספר עירוני ובבי"ס למסחר בייקאטרינוסלאב.
ב-1906 עלה לארץ עם הוריו ולמד שנתים בגימנסיה הרצליה. אחרי מות אביו יצא לעבודה כפועל חקלאי בסג'רה בין חלוצי העליה השניה. שם הצטרף למיסדי "השומר" ושמר ביבנאל, חדרה, רחובות ועוד. השתתף בעלית-הכיבוש למרחביה ואח"כ ביסוד נקודת-ההתישבות של "השומר" בתל-עדשים. התנסה בכל התלאות ומעללי האומץ וההקרבה של אנשי "השומר" ובמלחמת-העולם א' השתתף בפעולות החשאיות להספקת נשק מגן לישובים העבריים. בהיותו ידוע לשלטונות הטורקיים כאחד הפעילים ביצירת הכח היהודי בצפון הארץ, אסרו אותו ואחרי שחרורו חזר לתל-עדשים והמשיך לעבוד שם עד לחיסול הנקודה ועליו הוטל העול הכבד של הפירוק.
ב-1918 נשא לאשה את עטרה בת מרדכי קרול. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לקבוצת כנרת. שם היה בין מארגני עלית גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור להתישבות בעמק חרוד, ובי"ט באלול תרפ''א (21.9.1921) עלה עם חבריו על הקרקע להתנחל במשק עין-חרוד, בו היה חבר עד יומו האחרון. היה פעיל בהנהלת המשק וביסוד הארגון הגושי ונציג הגוש כלפי השלטונות, מראשי האחראים לבטחון בגוש ומראשוני החברים הפעילים במרכז-ההגנה הארצי. היה בשליחויות מדיניות ומשקיות בארצות השכנות ומהפעילים הראשיים בגאולת הקרקע בגוש חרוד וביחוד בגוש ביתשאן. בכל הפעולות הללו תרם לטובת הענין מידיעותיו היסודיות בלשון ובהלכי-הרוח של הערבים, שלמד לדעת עוד מתקופת שרותו ב"השומר", ואף הערבים ידעו לכבדו בשל יחס הוגן, תבונה ואומץ שהצטיין בהם. אך הוא עצמו לא התהדר ביתרון סגולותיו, אלא היה נחבא אל הכלים, כאיש-אדמה פשוט, אבל כשהיה צורך בעזרתו ובעצתו בגאולת אדמה או בארגון הבטחון, היה נענה לקריאה ראשונה ומבצע את המשימה במיטב הכושר וההצלחה וחוזר אל המשק. מתוך ענווה שבגדלות אמתית לא אהב לספר על מעלליו ומיבצעיו בעבר ולתבוע תודה והכרה לעצמו, אך הדברים היו ידועים גם בלי סיפוריו, ולכן זכה להוקרה כללית, ואף לקרי