ב-6.2.1917 נישאה להרב ד"ר דוד דה-סולה פול (ראה את הערך שלו - להלן).
המשיכה בפעילות צבורית וספרותית כדלהלן; מיסדת ויושבת-ראש של ועדת אמהות אמריקאיות ; ערכה והוציאה את עלוני הידיעות של "הדסה" (1945-1930); נשיאת "הדסה" לניו-יורק (1935-1929) ואח"כ לכל ארה"ב (1943-1939); מ-1948 יו"ר הקרן המיוחדת לבנין בית-הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה בירושלים וחברה בועד המנהל של האוניברסיטה-; נשיאת כבוד ארצית של הקרן הקיימת לישראל ; חברה בועד המנהל של המועצה הארצית של הנשים היהודיות באמריקה; חברה בועד הפועל הציוני: חברה בועד הקונגרס היהודי האמריקאי; חברה בהנהלת עלית הנוער לארץ-ישראל; חברה בועד הפועל למען הילדים בארץ-ישראל. חיברה והוציאה חוברות "הדסה" על חיי הנריטה סולד, הקדמה לתנ"ך, הרוח של שנת 1776, וכן חוברת על ארץ-ישראל והאו"ם (1948).
חיברה ביחד עם בעלה ספר תולדות שלש מאות שנה לקהלת "שארית ישראל" בניו-יורק (הקהלה היהודית הראשונה, שמשנת יסודה ב-1654 מונים את ראשית הישוב היהודי באמריקה), לרגל מלאות 300 שנה ליסודה ב-1954.
צאצאיה : אותיאל (פרופ' ליחסים בינלאומיים במכון הטכנולוגי של מסצ'וזטס), ד"ר נעמי.
הרב ד"ר דוד דה-סולה פול
גולד בשנת תרמ"ה (16.5.1885) בלונדון. לאביו אליעזר סלומון (ממשפחה נודעת עוד מספרד מלפני הגירוש) ולאמו אביגיל לבית דוויס. למד בקולג' היהודי בלונדון (1905-1898), בביתהמדרש לרבנים ובאוניברסיטת לונדון (ב-1903 קיבל תואר ב. א. בהצטיינות), בבית-המדרש לרבנים בברלין (1907-1905), השתלם באוניברסיטאות ברלין והיידלברג והוסמך לד''ר לפילוסופיה בהצטיינות.
ב-1907 הוזמן לכהן ברבנות בבית-הכנסת הפורטוגזי "שארית ישראל" בניו-יורק (הוא בית-הכנסת הראשון באמריקה, נוסד ב-1654).
ב-6.2.1917 נשא לאשה את תמר (ראה ערכה בכרך זה) בת הרב חיים הירשנזון (ראה כרך ד', עמוד 1706) ואשתו חוה (ראה כרך ד', עמוד 1619) בת הרב שמואל בנימין כהן-קרליץ. נוסף לפעולתו הרבנית בקהלתו מילא תפקידים צבוריים שונים: נשיא ארגון "יהודה הצעיר" ("יאנג ג'ודיאה") באמריקה (1919-1915); נשיא אגודת הרבנים בניו-יורק (1917-1916) ; מארגן באזורי הקרבות מטעם "מועצת הסעד היהודית" (1918-1917); וב-1917 נתמנה לחבר בהנהלת "ועדת הובר" מטעם ממשלת ארה"ב לשליחת מזון לאירופה הרעבה.
ב-1919 נבחר לחבר שלישי מצד יהודי אמריקה במשלחת הציונית לארץ-ישראל ("ועד הצירים") לשיקום הישוב העברי ולהנחת יסודות ל"בית הלאומי היהודי" על יסוד "הצהרת בלפור" בראשותו של פרופ' חיים וייצמן . היה גם בא-כח ועד הסיוע האמריקאי בארץ. גילה התענינות והתמסרות רצינית למשימה שהוטלה עליו, הקשיב ברצון לעצות והערות והצעות, וביחוד נטה להצעה הקונסטרוקטיבית לתת לבעלי בתים הלואות לצרכי פינוי הריסות ותיקון בנינים, שמהם נשקפה תועלת כפולה: תעסוקה למובטלים ולעולים חדשים והוספת מקומות דיור לישוב הקיים ולעולים שיבואו. כן פעל עד 1921 כמנהל הג'וינט לארץ-ישראל וסוריה לשם סעד ושיקום ליהודים שנתערער מעמדם הכלכלי בעקב המלחמה.
משחזר לקהלתו חזר גם לפעילות צבורית באמריקה: המנהל בפועל של ועד החינוך היהודי בניו-יורק (מ1922) וכמה פעמים חבר מחלקת החינוך של ניריורק; ממיסדי התאחדות הקהלות הספרדיות ונשיאה (1928); חבר מועצת הארגון הארצי של הנוער (1943-1935); נשיא מועצת בתי-הכנסת באמריקה (1940-1938); חבר בועדת המנהלים של C.. J.D(1939) ;יו"ר אגודת הרבנים הצבאיים ב"מועצת הסעד היהודית" (1940); יו"ר הועדה לפעולות דתיות בצבא ובצי של ארה"ב