הבירה פטרסבורג (כיום לנינגראד). שם נתנו לו הוריו חינוך יהודי לאומי, ובגיל 13 ארגן את התלמידים היהודים בבתי-הספר התיכונים שבעיר בחוגים ציוניים. כשגמר את הגימנסיה ב-1913 השתתף כאורח בקונגרס הציוני ה-11, שם הכיר את מנהיגי התנועה הציונית ואת פעילי תנועת הסטודנטים הציונים הרוסיים ברוסיה עצמה ובארצות המערב.
משחזר מהקונגרס התחיל ללמוד בפקולטה, לכלכלה של המכון הפוליטכני על שם פטר הגדול. היה פעיל ביסוד הסתדרות הסטודנטים הציונים "החבר", לפי דוגמת הסתדרות זו של הסטודנטים הציוניים מרוסיה שלמדו בארצות המערב, ומ-1914 עד 1917 היה יו"ר מרכז "החבר" ברוסיה.
ב-1915 השתתף בפלוגות של הסטודנטים היהודים, שנשלחו לפעולות-סעד בפינוי התושבים היהודים מאזורי החזית המערבית לרוסיה הפנימית (הפינוי בא לפי צו השלטון הצבאי העליון, שחשב את היהודים כאלמנטים בלתי-נאמנים למלכות רוסיה - ואכן לפי התנהגות המלכות כלפיהם לא היתה להם סיבה להיות נאמנים לה - ואשר על כן חייבו טעמי בטחון לא להשאירם בקרבת החזית). ב-1916 נאסר והוחזק זמן-מה בכלא יחד עם יתר חברי מרכז "החבר", משום שהתנועה הציונית היתה אז אסורה לפי החוק והם "נחשדו" בפעילות בארגון בלתי-לגלי. אחרי מהפכת פברואר 1917, משהותרה התנועה הציונית ברוסיה, השתתף בועידה הציונית הכל-רוסית בפטרוגראד (זה היה השם הרשמי החדש של עיר-הבירה עד אחרי המהפכה הבולשבית), נבחר למרכז ציוני רוסיה והוטל עליו לנהל את המחלקה לארגון. ב-1902 השתתף בועידה ציונית בלתילגלית שנערכה במוסקבה (אז כבר היתה הציונות אסורה מטעם השלטון הבולשבי החדש), נאסר יחד עם כל חברי הועידה והוחזקו עשרה שבועות בכלא, נדון לחמש שנות עבודת-כפיה ושוחרר עם יתר חברי המרכז לפי חנינה מיוחדת.
בשנות לימודיו התמחה גם בעבודה מעשית בכלכלה, ובשנות 1917-1916 היה חבר מערכת העתון הכלכלי "פינאנסאיה גאזטה" ואחד המזכירים למרכז-התעשיה הכל-רוסי המאוחד. ב-1924 גמר את לימודיו והוסמך למדעי הכלכלה.
ב-1922 הצליח לצאת מרוסיה לליטא. שם ניהל את התאחדות הבנקים העממיים היהודיים, ארגן קואופרטיבים לרכישת קרקע בארץ-ישראל, שימש נציג "אוצר התישבות היהודים" בליטא והיה חבר מרכז ציוני ליטא, וב-1921, השתתף בקונגרס הציוני ה-12 בפראג.
בשנת 1917 נשא לאשה את נדז'דה בת ניקוליי מורדבינוב. ביקר בארץ בשנים 1923 ו-1924, ובשנת 1936 יצא לשנה אחת באנגליה, להכיר מקרוב את קשריה של ארץ-ישראל עם הכלכלה העולמית באמצעות לונדון, וב-1927 השתקע בארץ-ישראל ונכנס לחברת "מסחר ותעשיה'', חברה להוצאה ולתערוכות בע"מ. היה מנהל של החברה ושל ירידי המזרח ותערוכות ארצישראליות אחרות בארץ ובחו"ל. אח"כ היה מנהל חברת נתיבי אויר ארץ-ישראל וחברות אחרות.
ערך והוציא יחד עם א. יבזרוב (עזר) את הקטלוג המסחרי הארצישראלי, שעשה שרות רב לפיתוח סחר ארצנו במלחמת העולם השניה. משסודר ענין תביעות מרכז ציוני רוסיה מאת קרן היסוד והוסכם ליסד בשארית הכספים מושבה בשם "חבת ציון", שימש יו"ר ועד הכפר.
בתור מנהל יריד המזרח בתל-אביב ושל תערוכות ארצישראליות שונות בארץ ובחו"ל, ביקר פעמים רבות בארצות אירופה וגם בארה"ב.
השתתף בתערוכות בינלאומיות ובקונגרס של הברית ותערוכות בינלאומיות.
משנת 1948 המדפיס הממשלתי במדינת ישראל.
בנו: שבתאי.
אליעזר ליפמן איצקוביץ
נולד בכ"ה אדר תרי"ח (1858) בדרצ'ין שבפולין, לאביו ירוחם. למד בחדר ובישיבות, הרגיש נטיה מיוחדת למתימטיקה והשתלם בה בלימוד פרטי, לשם הבנה יסודית בהלכות קידוש להרמב"ם, וחיבר בבחרותו לוח ל-125 שנה.
נכנס לעסקי מסחר בנפט ומוצריו, ומתוך רחבותאופק ראה צורך ויכולת להתקרב למקור הראשון של סחורתו וקבע את דירתו בבאקו, מרכז מעינות הנפט של רוסיה בקאוקאז. בנה מפעל גדול לזיקוק נפט והשקיע הון ומרץ וידיעה גם בחברות ובמפעלים אחרים ורכושו הגיע למליוני רובלים. תפס מקום נכבד בועד של בעלי מקורות הנפט ובבורסה המקומית לעסקי "הזהב הנוזל". נתפרסם לשבח בשל ישרו ונאמנותו, ובצמרת עולם המסחר היה נודע כאדם שיעמוד בדיבורו אף אם הדבר יהא כרוך בהפסדים גדולים.
לציונות נמשך מנעוריו ושמר לה אמונים אף כשגדל והיה עמוס עבודה בעסקיו הגדולים, וכן היה