בשנת 1917 נכנס לשמירה על פתח-תקוה וארגן שמירה ע"י האזרחים - בעיקר למנוע גנבות מזון ע"י השכנים הערבים מהסביבה. באותו זמן הופיע קצין צבא תורכי למושבה והודיע למוכתר המושבה אז, משה פנחסוביץ (כרך א', עמוד 326) שיש בידו פקודה להתחיל בגירוש המהגרים היהודים שבאו מיפו-תל אביב למושבה, והוא מבקש ממנו, שיגיש לו עזרה ע"י השומרים היהודים במושבה, ואז הוא מבטיח שהגירוש יערך בשקט, בנימוס ובסדר..., אספו 12 צעירים מקומיים "כשרים", היינו, נתינים אמריקאיים ואוסטריים ובעלי "ויסיקות" של "חוטבי עצים" שהיו משוחררים מהשירות בצבא התורכי, ומשה נוביק היה בין "הכשרים" בתור "חוטב עצים". הקצין התורכי, שמטרתו היתה לערוך מאסרים מבין השומרים בקשר עם החפושים אחרי אנשי "נילי" ובעיקר החיפושים אחרי יוסף לישנסקי מ"נילי", אסר אותם והעביר אותם לירושלים בתור מרגלים... 28 יום היו אסורים בבית הכלא, ואחרי שנודע להם שהצבא הבריטי מתקרב לירושלים החליטו להעביר אותם לפנים הארץ. הוא ועוד שלשה (אחיו פלטיאל נוביק, שלמה דוברי ויצחק מגלי ) הצליחו לברוח והתחבאו במושבה עד שהאנגלים כבשו את ירושלים.
בשנת 1921 לקח חלק פעיל בהגנת מושבתו ונפצע הראשון מכדורי המתנפלים.
באותה שנה נשא לאשה את רבקה בת אריה אביבי - יארובוי (נפטרה בפתח-תקוה, י"ט טבת תש"ט 20.1.1949, ראה בכרך זה) ובזיווג שני נשא לאשה את אסתר לבית שורצנברג. בשנות 1926-1935 חבר המועצה של פתח-תקוה. בשנת 1929 התגייס לשמירה על המושבה כשהערבים התנפלו וערכו פרעות בארץ.
בשנת 1936 היה מראשוני המתגייסים לנוטרות במשטרת פתח-תקוה. ארגן את השמירה ע"י נוטרים בגבולות המושבה.
מרכז עבודה במשלוח פרי-הדר.
צאצאיו (מאשתו הראשונה): יהודה ז"ל, דוד.
יצחק גוריון (לבקוביץ)
נולד בלומזה (פולין), ט"ז אדר תרנ"ה (מרץ 1895). לאביו יעקב ולאמו מישה בת ניסן נורינסקה. קבל חנוך מסורתי בחדר ובישיבות גור ורדזמין וחינוך עממי (עצמי).
חבר בועדה המארגנת של "החלוץ".
בחדש אלול תרע"ג עלה לארץ.
שומר במושבות הגליל התחתון וברחובות.
בתרע"ח (1918) נשא לאשה את רבקה בת אברהם נדבורנה (נפטרה בתל-אביב, י"ג אב תרפ"א-17.8.1921) ובשנת תרפ"ג (1923) נשא לאשה בזיווג שני את צפורה בת ניסן נורינסקה (נפטרה בירושלים, י"א תשרי תשי"ז16.9.1956) ראה את הערך שלה בכרך זה.
היה חבר ועד הקהלת יפו-ת''א בשנות 1925-27. . חבר המזכירות הארצית של ארגון עובדי הצה"ר ובית''ר.
ממיסדי הסתדרות העובדים הלאומית וחבר בועדי הפועל שלה.
חבר מרכז תנועת החרות עד שנת 1950.
חבר המועצה הארצית של תנועת החרות וחברהמועצה הארצית של הסתדרות עובדים לאומית. עורך "המשקיף" בשנות 1939-40.
היה קצין הקשר של מפקדת אצ"ל עם מוסדות הישוב, פעיל במכון זבוטינסקי.
כתב מאמרים בעתונים: "העם", "חזית העם", "הירדן", "המשקיף", "חרות", בהוצאות פריודיות ובעתונים שונים בגולה.
חיבר ספר "הנצחון אל גרדום" (באנגלית. הוצאת בית"ר, ארצות הברית. 5 מהדורות הופיעו בשנות1950-51).
צאצאיו (מאשתו הראשונה): בת-ציון אשת אליעזר גרשנוביץ. (מאשתו השניה): דרור אשת אליעזר סודיט,נעמי אשת מיכאל סער.
גרשון פרוש
נולד בשנת תר"ז (1847) בבוברויסק שברוסיה הלבנה. לאביו הרב נפתלי צבי פרוש (ראה ערכו בכרך זה ולאמו לאה בת ר' אליהו הכהן (נכדת ר' עקיבא מסלוצק). בשנת תרט"ו (1955) עלה לארץ עם הוריו ואחיו ; ואחרי טלטולי הדרכים ביבשה ובים, לרגל מלחמת קרים, עשה את דרכו מיפו לירושלים בצער מיוחד לו. מחוסר כביש עלו ברכיבה על גבי פרדות, ואת שני הילדים (הוא, שהיה אז בן שמונה, ושלמה זלמן , שהיה גדול ממנו בשנתים) הובילו בארגזים תלויים משני צדי פרדה, ובהיות אחיו כבד ממנו הוסיפו עמו אבן בארגז להשוות את המשקל, ופעמים רבות חבלה האבן ברגליו