לאביו יעקב (נכדו של הרב הרש בר לוטקר , הרב הראשי בהומל) ולאמו חנה בת פסח מריאנצ'יק מקיוב.
למד בחדרים ובגימנסיה יהודית בשפה הרוסית, בה למדו גם השפה העברית. היה חבר "צעירי ציון" עמלנים בעירו, שירת בצבא האדום. נאסר בעד פעילות ציונית ב-1919 ואח"כ ב-1922, ובסוף הוחלף לו העונש בשילוח מברית המועצות.
עלה לארץ ב-1923. הצטרף לקבוצת "מעבר" (אח''כ קיבוץ גבעת-השלשה) שליד פתח תקוה. מ-1925 עבד בפרדס גולדברג ברמת גן (מקום תל-בנימין והסביבה כיום), ומ-1929 ואילך היה שוטר במשטרת תל-אביב.
ב-1926 נשא לאשה את דבורה חיה בת צבי ויניקוב (ראה ערכה בכרך זה).
בהיותו חבר הצה"ר מאז שנת 1925 נחשד בעיני הבולשת הבריטית בקשרים עם המחתרת, ולכן כשנגמרה ב-1937 תקופת החוזה שלו לשרות במשטרה סירב המפקח הכללי של משטרת פלשתינה (א"י) לחדש אתו את החוזה. אז נתקבל לשומר-לילה בבנק אשראי. ב1939 הלשינו עליו שהניח מוקש על פסי הרכבת בין הרחובות אלנבי והרצל בתל-אביב (כתגובה על גזירות החנק שב"ספר הלבן"), נאסר ונדון לשלשה חדשי מאסר אדמיניסטרטיבי ("למען שלום הצבור", בלי משפט) בעכו.
ב-1940 החחל לעבוד בעירית תל-אביב בתור פקיד ואח"כ בתור מפקח עירוני.
בראשית התנועה הרביזיוניסטית השתתף ביסוד גוש רביזיוניסטי של פועלים בתוך הסתדרות העובדים הכללית, ואח"כ ביסוד גוש עבודה של הצה"ר, שהיה הגרעין הראשון להסתדרות עובדים לאומית, שהנו חבר בה עד היום. בשנות המחתרת היה חבר פעיל באצ"ל בתפקיד דל"ק (חקירות). מאז קום המדינה הנו חבר תנועת "חרות''.
על אחיו צבי גרישה לוטקר ראה כרך ה', עמוד 2105.
בניו: זאב (עובד בצה"ל), עמי (בוגר ביה"ס הגבוה למשפט וכלכלה.
יהודה בנארי (לוינסון)
נולד באוסטסולסק (רוסיה) כסלו תרס"ט (24.12.1908). לאביו ראובן ולאמו זלדה בת יעקב קומיי. חניך האוניברסיטה בפריס. ד"ר למשפטים.
היה מזכיר כללי לנשיאות הסתדרות הציונית החדשה, יו"ר הצה"ר באנגליה, חבר הנהלת עליה ב' (לפני המלחמה העולמית השניה) ויו"ר הליגה למען אסירי ציון באנגליה.
בשנת 1933 נשא לאשה את סופיה בת דוד יוכלמן. היה חבר אצ"ל בחו"ל.
ביוני 1948 ביקר בפעם הראשונה בא"י ובשנת 1951 . עלה לארץ לישיבת קבע.
היה ציר הקונגרס הציוני הכ''ד בירושלים (1956) מטעם תנועת החרות.
חבר מרכז תנועת החרות.
עתונאי. כתב מאמרים ב"חרות", "ג'ואיש סטאנדארט", "ג'ואיש הרלד", "מנצ'סטר גרדיאן" ועוד.
צאצאיו: נעמי, יהודית, דניאל ולדימיר .
שלום (סולומון) הורביץ
נולד בשנת תר"מ (6.9.1880). במנצ'סטר שבאנגליה, לאביו יעקב הלוי איש הורביץ, שהביא אתו מטען עשיר של תרבות יהודית שרשית כשהיגר ממזרח אירופה לאנגליה והוריש ממנה לבנו.
למד באוניברסיטת קמברידג', בה קיבל בהצטיינות את התואר מוסמך למדעי הרוח בלימודים קלאסיים, ב-1907 השלים את לימודיו במשפטים ועד 1922 עבד כעורך-דין במנצ'סטר.
ב-1923 עלה לארץ ועבד תחילה בשותפות עם עוה"ד הארי סאקר (גם הוא מאנגליה) ואחרי שנים אחדות כראש הפירמה המשפטית ש. הורוביץ ושו"ת - עו"ד , ד שפרש מעבודתו המקצעית ב-1951.
היה היועץ המשפטי של רוב החברות הכלכליות הגדולות בארץ בתקופת שלטון המנדט (חברת החשמל, חברת האשלג ועוד).