ב-1926 נישאה לאריה לוטקר (ראה ערכו בכרך זה), ומאותה שנה ואילך עובדת היא בתור אחות בביתהחולים העירוני "הדסה" בתל-אביב.
היתה חברה פעילה בהצה"ר וכהמשך לכך בתנועת "חרות".
בשנות המאבק עם השלטון הזר היתה חברה במחתרת אצ''ל והיתה נותנת בביתה טיפול רפואי בחשאי ללוחמי אצ"ל שנפצעו בפעולות.
בניה: זאב (עובד בצה"ל), עמי (בוגר ביה"ס הגבוה למשפט וכלכלה).
ד"ר אהרן שולוב
נולד בחדש חשון תרס"ח (5.11.1907) בייליסאבטגראד שבאוקראינה.
לאביו שלמה (בעל משק חקלאי) ולאמו חוה בת שאול דוסקובסקי. למד בבית-ספר עממי ותיכון, וכזואולוג חובב החזיק לו "גן-חיות פרטי" קטן במשק הוריו והתאמן בטיפול בבעלי-חיים. עסק גם בציונות והיה ראש הארגון המחוזי של הסתדרות השומר הצעיר וחבר ועד ארגון הנוער הציוני הסוציאליסטי. התעסקות בדברים כאלה היתה אסורה מטעם השלטון הבולשבי, ובגיל 18 נאסר ונשלח לכלא בצפון רוסיה.
אחרי שנה שוחרר על מנת לעזוב את ברית המועצות לנצח, וב-1926 עלה ארצה. התחיל ללמוד באוניברסיטה העברית מדעי הטבע (מקצוע ראשי זואולוגיה) והתפרנס מעבודה בתור פועל בנין. הוסמך למדעי הטבע, המשיך לעבוד כעוזר טכני באוניברסיטה, השתלם באוניברסיטת נאפולי שבאיטליה והוסמך בה לדוקטור. נתקבל באוניברסיטה העברית לעובד מדעי ואח"כ להוראה וכיום הנו מרצה במחלקה לזואולוגיה.
ב-1930 נשא לאשה את יוכבד בת מיכאל פרסמן, להמחשת עולם החי למתלמדים יזם ויסד "פינת החי" ושקד על העשרתו במוצגים. השתלם במצרים בתנאי החזקת כלובים באקלים סוב-טרופי, וב-1941 העלה את רמת ה"פינה" ל"גן חיות", שנפתח לקהל ברחוב שמואל הנביא. ב-1947 הועבר ה"גן" להר הצופים בתור גן-חיות אוניברסיטאי. בעקב מלחמת השחרור וניתוק ההר מהעיר היהודית נספו רבים משוכני ה"גן", ורק ב-1950 הושג בהשתדלות בינלאומית רשיון להחזירו העירה, ומאז שוב נתרבו שוכניו וכיום הוא ידוע בשם "גן-החיות התנכי" והד"ר שולוב ממשיך לנהלו בהתנדבות ושוקד על פיתוחו.
השתתף ביסוד מעונות עובדים ב' ברחביה, קלוב התעופה הראשון בירושלים, אגודת איג להפצת ידיעת הטבע. היה במשך שלש שנים ראש ארגון עובדי האוניברסיטה העברית, והנו חבר ועד פרופסורים חברים ומרצים באוניברסיטה.
השתתף בקונגרס אנטומולוגי באמסטראם ב-1951 ובקונגרס לזואולוגיה בקופנהאגן ב-1953.
פרסם מאמרים בעתונות המקצועית (בעיקר בלועזית) מפרי מחקריו בהתפתחות החרקים המזיקים, ביאולוגיה וארס של עקרבים, ביאולוגיה וארס של עכבישים.
פרסם את הספר "עכבישים בארץ" (הוצאת הסתדרות המורים, 1946) והשתתף בספרו של בן-נריה על דבורת הדבש (הוצאת "השדה").
שירת ב"הגנה" מאז בואו ארצה, בנוטרות בשנות המהומות ובצה"ל במליחמת השחרור, ומאז הנו יועץ צאצאיו : מיכאל, שלומית.
פנחס רשיש
נולד בט' תמוז תרנ"ה (21.6.1895) בקוניב, עירה בוהלין, סמוכה לאוסטרהא (אוסטרוג).
לאביו מאיר ולאמו גולדה בת נפתלי צייפ. למד בחדר, ובבית ספר מתוקן, השתלם בעברית אצל מורה פרטי מודרני, וינשטק בעיר אוסטרהא.
בגיל 13 הצטרף לתנועת "צעירי ציון" באוסטרהא, ובמשך שנים שמש מזכיר הסניף והכתבת למוסדות חוץ, בתנאים הבלתי ליגליים דאז.
ב-1915 גויס למלחמת העולם הראשונה, ועם סיום המלחמה ב-1917 חזר להוריו אשר גרו אז באודיסה.
אחרי מהפכת 1917, כשהחלו חיים צבוריים תוססים ברוסיה וביהדות שבה, עמד בראש צעירי-ציון בעיר אודיסה ושמש מזכיר הסניף, גם אחרי שבא הפילוג וקם צ. ס. - צעירי ציון. בתוך צעירי-ציון הפרקציה היה שייך לסיעה הסוציאליסטית. היה פעיל ב"החלוץ" באודיסה, בסביבה וגם נבחר למרכז "החלוץ" ברוסיה, אשר מרכזו היה אז במוסקבה-חרקוב.