השתקע בוולקוביסק ופתח שם בית-מסחר למכונות תפירה וכתיבה. היה פעיל בעבודה צבורית וציונית ויחד עם המורה נחום הלפרין עסק בהצלחה במכירת מניות של אוצר התישבות היהודית (1900-1899).
גויס כחייל-מילואים למלחמת רוסיה-יפאן (19051906), נפצע בה פעמים, ואחרי שחרורו יסד בוולקוביסק ב-1906 מטעם חברת יק"א חברה (בנק) להלואה וחסכון לעזרת הסוחרים הזעירים ודלת העם.
מ-1907 שימש סוכן מחוזי ומ-1910 סוכן לכל פלך גרודנה לחברת-ביטוח רוסית ותיקה וגדולה.
ב-1914 גויס לצבא במלחמת העולם. ב-1915 שוחרר ויצא בזרם הפליטים לאוקראינה, שם מצא לו כר נרחב לפעילות מסחרית וצבורית, ביחוד בארגון הפליטים והעזרה להם, הן בתקופת השלטון הצארי הסדיר והן בתקופת המהפכות ומלחמת האזרחים וחילופי השלטון ועלה בידו להושיע ולהציל רבים, וכן בארגון חבורת פליטים ובהעברתם בדרך הבריחה מתוך ההפכה בסכנות ובהרפתקאות רבות חזרה לפלך גרודנה, שעבר לשלטון פולני.
אחרי שובו נתמנה לסוכן חברת "זינגר" ובמשך השנים עלה בדרגות עד למארגן ומבקר מחוזי. המשיך בעבודה צבורית לטובת הכלל ובגיוס נדבנות מקומית ועזרת הג'וינט יסד בוולקוביסק בית יתומים, השתתף ביסוד בנק מסחרי קואופרטיבי ונבחר לראש מועצתו, וכן היה פעיל בועדים של מושב זקנים, בית חולים, תלמוד תורה ובשלש קופות גמילות חסדים.
ב-1938 עלה לארץ, בה כבר היו מצאצאיו עוד מקודם, השתקע בירושלים והמשיך בעבודה כמנהל חשבונות וגם בפעילות צבורית. השתתף ביסוד קופת גמ''ח ליד בית-הכנסת תחכמוני-אהל שם, נבחר ליו"ר ארגון יוצאי וולקוביסק ועזר לאנשי שארית הפליטה בסידורם בירושלים ובמקומות אחרים בארץ, ויחד עם רעיתו ממשיך לסייע בעזרה ובעצה לנזקקים הפונים השתתף בחיבור ספר האזכרה לקהלת וולקוביסק.
צאצאיו: יצחק ( חבר "אגד". בשנת 1929 בעת הפרעות במוצא, ע"י ירושלים, הציל את הצעיר מרדכי שריד משפחת אריה ליב מקלף (ראה כרך א', עמוד 382) שהיה אח''כ הרמטכ"ל בצ. ה. ל.); נחום, אליעזר , שרה הי"ד אשת יוחנן הרמן הי''ד (נספו עם ילדיהם בשואה בוולקוביסק), יונה אשת יוסף ארגוב.
שלמה יוסף לויצקי
נולד בשנת תרל"ח (1878) בחרסון שבאוקראינה.
לאביו גרשון זליג הלוי (סוחר משכיל, חובב ציון) ולאמו רות לאה לבית בילינקיס (פעילה במעשי חסד בחרסון ולאחר זמן ביסוד מושב זקנים בתל-אביב ועוד).
אחרי פרעות 1881 בדרום רוסיה ("הסופות בנגב") עלתה המשפחה לארץ ב-1882, אך בגלל קשיי התערות והתאקלמות חזרו כעבור שנה לחרסון.
ב-1893 מת האב, בעקב מחלת ריאות שתקפתו מהצטננות בעת ביקורו בחורף בירושלים לשם פרידה לפני ה"ירידה", ושלמה יוסף, שמקודם למד בחדר, נתחנך מעתה בעזרת דודו העשיר דוד בילינקיס (שהיה עסקן צבורי ומתוך שקידה על עזרה קונסטרוקטיבית לעניים, ולשם כך יסד בית-ספר למלאכה "עמל" - "טרוד" ברוסית - בו למדו ילדי העניים בחנם), ואחרי גמרו בית-ספר למסחר ניתנה לו משרה בעסק של דודו, וגם בעבודת המינהל של פעולות הסעד. היה מראשי הפעילים ב"אגודת הציונים הצעירים", שבהשפעתו נעשתה אגודה ציונית מגובשת, ללא במה פתוחה לויכוחים לכל מיני נואמים של זרמים אנשי-ציוניים, ויסד בה ספריה ציונית. כן היה פעיל בסתר ובתבונה בארגון ההגנה העצמית היהודית מאז פרעות קישינוב, ובפרעות אוקטובר 1905 בחרסון, שארכו שלשה ימים, נתגלה כשרונו הארגוני המעשי בהפסקת מזון ונשק למשמרות ההגנה וב"פיקוד" לפי נסיבות הזמן והמקום.
ב-1906 עלה לארץ עם אמו וכל המשפחה המיותמת וקיבל עבודת פקידות ביפו. הצטרף למפלגת "הפועל הצעיר" כחבר שתקן וצנוע, אך במהרה עמדו החברים