על סגולותיו ותוך שנה נבחר לועד המרכזי ונטל על עצמו את הניהול הכספי והאדמיניסטרטיבי של העתון "הפועל הצעיר" שנוסד אז, ובפעולתו זו וכן ביתר הפעולות הכספיות של המפלגה עשה הרבה בהתנדבות לביסוס המשקי של העתון ומרכז המפלגה ומוסדות משקיים ולעזרה הדדית של צבור הפועלים. אז שררה בחבורה האידיאליסטית של החלוצים התנגדות עזה לכל קבלת תמיכה והלואות לטובת מוסדות הפועלים בארץ, באשר זה מנוגד לעיקרון "חיים מעבודה עצמית". אך בסוף עלה בידי לויצקי לשכנע את חברי הועד המרכזי והחברים באספה הכללית, שמותר לקבל הלואות מחובבי ציון לבנין בתים לפועלים ולמוסדות לעזרה הדדית, שנוצרו ביזמתו ובהשתתפותו הפעילה. לא כל התכניות שיזם והציע הוגשמו בזמנו, שכן עוד לא היו אז כוחות-אדם מוכשרים לביצוע כראוי, אך לאט-לאט החלו הענינים לזוז, והצעותיו והדיונים בהם העשירו את אוצר המחשבה והיזמה של צבור הפועלים ושימשו גרעין מפרה לפעולות וליצירות שבשלו להגשמה בתקופות שבאו אחר-כך. להצעתו יסד מאיר דיזנגוף "חברה לאימפורט ואכספורט" והוא שימש פקיד בה, ובהשתדלותו פתח דיזנגוף בסוכנות-הביטוח שלו מחלקה לביטוח פועלים, אך בגלל חוסר היענות מצד הפועלים לא יצא הדבר לפועל.
ביזמתו נוסדה מיד אחרי האגודה לשיכון "אחוזת בית", שיסדה את שכונת "תל-אביב", אגודה נוספת לשיכון בשם "נחלת בנימין" בשביל אזרחים זעירים, שלא היה ביכולתם החמרית לקבל עליהם את התנאים של "אחוזת בית". ואחרי מאבק ממושך עם הקה"ק הצליח להזיזה מסירובה המוחלט לתת הלואה גם לבנין שכונה זו, הפעיל גם גורמים כלכליים וצבוריים אחרים, וב-1911 הוחל בבנית 40 הבתים של השכונה (כיום הקטע של רחוב נחלת בנימין מקרן רחוב אחד העם עד לקרבת קרן רחוב גרוזנברג, החל לארגן חנות קואופרטיבית, סידר חדר קריאה וספריה לחברי השכונה והקצה שטח לגינה צבורית. וכשיצא לו בגורל מגרש רע מאד והחברים ביקשו להחליפו לו, סירב לקבל, ובסוף הוכרח לקבל הענקה בהוספת כ-200 אמה למגרשו, כאות תודה והוקרה בעד עבודתו המסורה לטובת השכונה. ואכן הרבה לעזור גם לחברים שהתקשו בפרעון ההלואות ובצרות אחרות. אחרי איחוד השכונה עם "תל-אביב" ייצג אותה בועד המאוחד ומשנכנסו הענינים למסלולם התפטר והשאיר את הכסא והכיבוד לאחרים. נתמנה לשופט במשפט השלום הצבורי. החל לארגן חברה למשקי-עזר בשביל חברי השכונה, אך הפעולה קפאה אחרי התחלתה בשל פרוץ מלחמת העולם ב-1914.
כשגורשו הנתינים הרוסים למצרים היה פעיל מטעם הועד להגן בנמל על היוצאים מפני נגישות והטרדות מצד הספנים הערבים, ובאניה האחרונה הוכרח גם הוא לצאת מצרימה. גם באלכסנדריה היה פעיל בעסקי צבור של הפליטים והמגורשים, ובשובו בלילה מישיבת עסקנים הצטנן וחלה בדלקת הריאות, כמו אביו לפנים, ומאז לא שב לאיתנו.
אחרי המלחמה חזר לארץ, אבל בגלל מחלתו לא היה מסוגל עוד לעבודה ולפעילות צבורית, וכך סבל בהתבודדות ובשקט עד אשר נפטר בתל-אביב, ביום ח' תשרי תרפ"א (20.9.1920).
ליום השנה ה-25 למותו, הופיעה חוברת פרקים מחייו ופעלו "שלמה יוסף לויצקי" בהוצאת מפא"י, תלאביב, תש"ז.
הרב יצחק גולדברג
נולד בסץ (רוסיה) בשנת תר"ו (1846).
לאביו ישראל יהודה (מחבר הספר "ספר רחובות יצחק" - חידושי סוגיות בש"ס ובפוסקים וברור הלכות גדולות).
קבל חנוך מסורתי בחדר ובישיבות.
נשא לאשה את רחל בת ר' מרדכי מאיר שו"ב (נפטרה, כ''ח אלול תרס"ט).
עלה לארץ עם משפחתו בשנת תרס"ח (1908).
פעל בעסקנות צבורית בעזרה לזולת.
נפטר בירושלים, ב' אב תר"ע (7.8.1910).
צאצאיו: אליעזר, מנוחה אשת יעקב ולירו, אסתר אשת פישל לוי, רבקה, מרדכי מאיר.
ד"ר הרמן (אברהם צבי) מוסקוביץ
נולד בגלץ (רומניה) בשנת תרכ"ט (1869). לאביו עזרא (בילדותו הובא ע"י סבתו לטבריה למשך שנתים לרכוש "מעט יהדות".
למד בחדר במידה שיוכל לקרוא בספר התפילות, אבל רומנית וגרמנית למד הרבה. כשגדל, נסע ללמוד באוסטריה ובגרמניה.
בהיותו בן 24 גמר את חוק למודיו בתור רופא וחזר לעירו.
סיפורי האב מביקורו בילדותו בא"י השפיעו עליו ופגעו בעתידו.
נשא לאשה את פרידה בת אלברט שטרס. משנתפרסמה בשנת 1936 "מדינת היהודים" של ד"ר הרצל, חלה תמורה גדולה בנפש הרופא הצעיר.