בשנת 1897 היה דוחה את הלקוחות בגלל - אסיפה ציונית.
בשנת 1898 היה ציר לקונגרס הציוני השני בבזל. ומאז לא הניח עוד אף קונגרס ציוני אחד שלא השתתף בו. נבחר לחבר בועד הפועל הציוני הגדול.
בפברואר 1910 עלה עם משפחתו לארץ והתישב ברחובות.
במושבה המשיך בעבודה ציונית, מכר שקלים ובהטפה לקהק"ל, הכל כפי שחונך בגולה.
היה חסידן הנלהב ואפוטרופסן של החגיגות הספורטיביות שנערכו ברחובות בחג הפסח, ונעשה צירם המרכזי של החיים החברתיים במושבה.
ההתעסקות הציונית ואסיפותיה, החגיגות והטיפול בחיים החברתיים במושבה לא הסיגו את גבול עבודתו העיקריות כרופא, ולא "קלקלוהו". הם רק "קילקלו" לא מעט רוחים מעבודת רופא "צדדית". שתי חובות קדושות היו לו: החובה ל"הסתדרות הציונית" והחובה למושבה ולחוליה, והוא שקד במסירות רבה על שתי חובותיו גם יחד. את שתיהן עשה בשלמות ככל אשר עמדו לו כוחותיו.
היה ציוני מדיני ,נאמן לקו של הציונות המדינית, וכל החלטה של כל קונגרס וקונגרס ציוני, שמר כאחד מעשרת הדיברות.
ב-ט"ו באדר בי תרע"ו (20.3.1916) נקרא לבן-שמן. להחיש עזרה רפואית לאחד הפועלים שחלה בטיפוס. ליל חושך וגשם עז ניתך ארצה באותה לילה, הצליח להגיע לבן-שמן בעוברו את הואדי בין לוד ובן-שמן. בשובו לרחובות, ששם היה לו חולה מסוכן, ובהכנסו בעגלתו בואדי, נהפכה העגלה על פיה וזרם המים סחב אותה עמו, ורק למחרתו מצאו צעירי רחובות את גופתו.
צאצאיו: רות אשת המנוח ד"ר אלכסנדר מלחי ז"ל, אלכסנדר דורון (מהנהלת הבנק הלאומי לישראל בע"מ), שאול דורון (פאול - מהנדס תה"ל בע"מ), גדעון דורון (בנק לאומי לישראל בע"מ, נתניה), גבריאל דורון (קונסול כללי ביוהנסבורג).
יוסף רוזנזפט
נולד בבנדין (זגלמביה שבפולין) באייר תרע"א (1911).
לאביו מנחם מנדל (יהודי העוסק בצרכי צבור באמונה ומוכן לעזור תמיד לזולת).
בבית אביו שהיה בית מסורתי גדל וחונך לערכים אלה. השכלתו קבל במקום מולדתו.
מצעירותו פעיל בליגה למען ארץ-ישראל העובדת.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה הוסגר - ככל יתר תושבי בנדין לגטו - ומשם דרך גטאות ומחנות מות מגיע למחנה ברגן-בלזן הידועה לשמצה.
עם שחרור גרמניה מהמשטר הנאצי החל להתבלט מהיום הראשון לשחרור - עם יזמתו הברוכה, כח רצונו הכביר וסגולותיו הארגוניות כנציג היהודים המשוחררים, ניצולי התופת, לפני הצבאות של בנות-הברית. הוא מעמיד את עצמו להצלת רבבות היהודים שעמדו על סף המות בראשית ימי השחרור. כוחו, זמנו ומרצו הוא מקדיש למטרה להציל יהודים מצפרני מלאך-המות שארב ליהודים המשוחררים אחרי התלאות הרבות שעברו עליהם. ארגן את הנציגות של היהודים המשוחררים בגרמניה - הועד המרכזי ונבחר כיו"ר.
הופעתו הגאה והאמיצה בפגישותיו ושיחותיו עם אישים רמי-מעלה נציגי הצבא והשלטונות האזרחיים של בנות הברית, וביניהם שר החוץ הבריטי דאו ארנסט בוין, הביאו תמיד לתוצאות הרצויות והמקוות.
השתתף בקונגרס הציוני ה-22 בבזל.
יזם, ארגן ולקח תחת חסותו משלוח הקבוצות של עלית-הנוער מגרמניה לארץ לפי מכסת סרטיפיקטים מיוחדות שנתנו לפי יזמתו. דאג לציוד מלא של הקבוצות הנ"ל לפני עליתם. פעל רבות להחדרת הרעיון הציוני ולעליה לארץ בקרב מחנות שארית הפליטה בגרמניה.
עם פרוץ מלחמת השחרור עמד בראש ו"עדת-הגיוס למען ישראל". אלפים צעירים עלו והתיצבו בשורות צה"ל בתקופה זו. עשרות ארגזים עם בגדים הועברו ע"י אז לארץ.