מיכאל אליניקוב
נולד בשנת תר"מ (23.4.1800) בסמולנסק שברוסיה המרכזית.
לאביו שמעון (רוקח אמיד בוורונז', בריחוק גיאוגרפי ורוחני מחיי היהדות השרשית ב"תחום המושב") ולאמו שרה בת דוד דוידוב. קיבל חינוך יהודי מינימלי. גמר גימנסיה רוסית בוורונז' ומחלקת המשפטים של אוניברסיטת חארקוב ואח"כ החל עוסק בפרקליטות בחארקוב.
נכנס לעסקי מסחר ותעשיה של נפט בבאקו, באודיסה ובפטרבורג והגיע למעמד איתן בהם.
עוד באוניברסיטה נודע לו ע? תנועה יהודית לאומית ונמשך אליה, ונעשה מהפעילים בציונות הרוסית. בקונגרס הציוני השביעי כבר היה מ"ציוני ציון" שנלחמו בתכנית אוגנדנה.
אחרי פרעות קישנוב אמר להשתרש יותר בחיי העם, באמרו: "נמאס לי לגור מחוץ לתחום המושב ולדבר בשם יהודים מבלי להכירם ; ברצוני לשבת בתוך עמי". אז עבר לאודיסה, נכנס בכל מרצו לעבודה צבורית וציונית ונעשה אישיות מרכזית באודיסה היהודית. יסד יחד עם זאב ז'בוטינסקי ושלמה זלצמן את הוצאת "קדימה" (אח"כ "ווסטוק"), שהוציאה עשרות חוברות ציוניות ברוסית.
משעבר לפטרבורג התמסר לעסקנות יהודית כללית להגנת זכויות היהודים ולהרחבתן והמשיך ביתר שאת בפעילות ציונית. מ-1913 היד. חבר המרכז הציוני ברוסיה עד 1919 והבר הועד הפועל הציוני עד 1921, היה חבר מערכת "ראזסוויט" והרוח החיה בפעולות החברתיות שמסביב למערכת להאדרת הציונות. ב-1917 היה חבר אספת הנבחרים הזמנית ברוסיה ועד 1919 היה ראש הועד המנהל של מרכז הקהלות היהודית ברוסיה.
ב-1919 הצליח להמלט מרוסיה, כשהבולשביקים זממו לקחת את נפשו, ובשנות 1924-1921 היה ממלא מקום המזכיר הכללי של ועד המשלחות היהודיות בפאריס, ואח"כ מנהל המועצה הכלכלית של ההסתדרות הציונית בלונדון.
כשעלה לארץ ב-1926 והשתקע בחיפה, התמסר ללמוד את השפה העברית, שלא ידעה מקודם, ותוך שנה שלט בה בדיבור ובכתב כאחד ותיק, והחל תופס מקום בחיים; הצבוריים גם כאן. בשנים 1933-1928 היה יו"ר ומנהל חברת הכשרת מפרץ חיפה ופעיל בועד הדר הכרמל ובשנים שלאחר כך היה יו"ר ועד הדר הכרמל וניהל בכושר ובמסירות את כל עניניו המוניציפליים. ובשקיבל בשנתו האחרונה אות-הכבוד M.B.E.מאת מלך בריטניה בשל פעילותו הצבורית לטובת הכלל, הביע את משאלתו, שיזכה לקבל אפילו אות-כבוד קטן מזה, אבל מראש המדינה העברית... אך לא זכה.
נפטר בשאמוני (צרפת) כ' אב תרצ"ח (17.8.1938} והובא לקבורה בחיפה, י"ג אלול תרצ''ח (9.9.1938).
יצחק ספיבק
נולד בכ"ד באדר תרמ"ו (1886) באורהיוב, פלך בסראביה, רוסיה.
לאביו אשר (מגדל טבק) ולאמו שפינצה בת ישראל מנחם. למד בחדר ובישיבה ובקלויז. יצא לעבוד כעוזר בחנות-ספרים. עבר ללמוד מקצוע כורך-ספרים והשתלם בו עד כדי קבלת משכורת בעד עבודתו, אך העיסוק. בכך לא נתן סיפוק לרוחו השואפת להשתלמות ולהתקדמות. נענה להצעת חבר ויסד יחד אתו בית-ספר במושבה החקלאית דומברוביצה, בו לימד הוא את המקצועות העבריים וחברו את המקצועות הכלליים. אחרי שנתים עבר לעסוק בהוראה בעיר קאלאראש.
תוך עבודה בהוראה עמד על הצורך להשתלם בידיעת שיטתית בפדגוגיה, וכשפתחה חברת "מפיצי השכלה" "קורסים פדגוגיים" בגרודנה להכשרת מורים יהודים לבתי-הספר ברוסיה, שלח את בקשתו להתקבל שם ללימוד. התיצב לבחינות-התחרות בין למעלה ממאת המועמדים והיה אחד מהשלשים שהצליחו בבחינות ב-1910. למד במוסד למעלה משנתים עד שהוסמך למורה. נתקבל למורה ואחרי שנים מספר למנהל בבית-ספר עירוני בפרפר פרסיפ שבאודיסה.