באודיסה מצא את מקומו בחבורת הסופרים העברים. בהמלצת ביאליק קיבל מחברת "אמנות" לתרגם ספרי קריאה לנוער: "מסעותיו של הקפיטן הטרס" (ארבעה חלקים) לז'ול ורן והספרים "הנער ויליאם" ו"בתחתית האניה" למיין רוד. כן חיבר שם ספר לימוד לחשבון בעברית, בשותפות עם המורה יעקב רבינוביץ ז''ל (שנודע אח"כ בארץ בשם עו"ד י. בן-מאיר), ופרסם מאמרים ורשימות בקרתיים ב"הגינה" (בטאון לחינוך בגן-הילדים בעריכת יחיאל היילפרין) וב"השלח" (בעריכת ד"ר יוסף קלוזנר). ובשנות מלחמת העולם הראשונה השתתף במפעל קבוצת מורים, שיסדה הוצאת ספרים בשם "ספרי" והוציאה למעלה מ-30 חוברות מנוקדות ומצוירות לקריאה בשביל הילדים.
בסוף 1919 עלה לארץ באניה "רוסלאן" שפתחה את העליה השלישית אחרי מלחמת העולם ונתקבל למורה בבית-הספר אחד העם בתל-אביב. גם כאן המשיך בפעולה ספרותית ארגונית ומעשית, כחבר בועד "קוהלת" (הוצאת ספרים ליד הסתדרות המורים, ששקדה לספק ספרי-עזר למורה וספרי-לימוד לתלמיד) וגם בועד "קופת הספר", שהוציאה ספרי קריאה לילדי בית-הספר ולגיל הרך וספרי-מדע לעם, וכמה מחיבוריו ומתרגומיו יצאו בהוצאה זו.
תוך עבודה חינוכית וספרותית שאף להוסיף דעת, ואחרי הפצרותיו שנמשכו שנים אחדות הסכימה מחלקת החינוך בתרפ"ט להעבירו להוראה בבית-הספר למל בירושלים, כדי שיוכל ללמוד בשעות הפנאי באוניברסיטה העברית. ואכן למד בה שלש שנים, עד שאזלו כוחותיו לעמוד בשתי העבודות ביחד. בירושלים חיבר בשותפות עם ח. א. זוטא ז"ל את שלשת חלקי הספר "דברי ימי עמנו" (הוצאת "אמנות", תרצ"ב) ללימוד תולדות ישראל בכתות הגבוהות של בית-הספר העממי, שיצא בכמה מהדורות. כשעברה חברת "קוהלת" מתל-אביב לירושלים נבחר ליו"ר בה וניהל את כל ימי היותו בירושלים (עד שנת תש"ח) וערך והוציא כמה ספרייסוד בעניני החינוך ותולדותיו. התאים לצרכי בית הספר את "אוטואמנציפציה" לי. ל. פינסקר , בצירוף תולדות המחבר(הוצאת ראובן מס). יתר ספריו (בחלקם חיבורים עצמיים ובחלקם בעריכתו): "עמים מספרים" (קובץ סיפורים מתורגמים ועצמיים לילדים, הוצאת "יבנה", תל-אביב), "רש"י - תקופתו, תולדותיו ופועל חייו" ("דביר", ת"ש) ; "רב סעדיה גאון" (בחתימת יצחק בן אשר יתר כינוייו הספרותיים בפרסומים שונים : י. אחי לאה, י. שפי - ("דביר לעם", תשי"א); "בודהא", פרשת חייו ויסודות תורתו ("ספריה לכל" שליד הוצאת "אמנות").
השתתף בארגונה ובניהולה של מועצת המורים למען הקהק"ל ונבחר לחבר המערכת של הספריה "לנוער" (שותפות הוצאת "אמנות" והלשכה הראשית של הקהק"ל) ושל הספריה "מולדתי" (בת לספריה "לנוער", בשביל הקורא מגיל צעיר יותר). בשנים תרצ"ב-תרצ"ו הוציאה הלשכה הראשית של הקהק"ל בעריכתו את סדרת החוב רות "מפי ילדי הארץ" לילדי התפוצות. חיבר בשותפות עם ד"ר מ. אבידור את שלשת חלקי ספר-הלימוד להיסטוריה לתלמידים "ישראל בארצו ובנכר" ("מסדה", תש"ז). תרגם כרך של סיפורי ש. פרוג (הוצאת "עמיחי"), ובסדרת "אנציקלופדיה מעין", כרך ט', יצא הספר "גדולים בישראל", שחיבר הוא בשיתוף עם ד"ר ש.פ. קלעי (הוצאת יוסף שרברק, תשט"ז).
מכין לדפוס בעריכתו ספר "קהילת אורהייב וסביבותיה'', העומד לצאת על-ידי יוצאי עיר זו (עיר הולדתו).
גאורג שקמוני (הרץ)
נולד בשנת תרמ"ה (4.2.1885) בקויטן, אנהלט בגרמניה.
לאביו יוליוס הרץ ולאמו הרמינה בת זימון גרזון. גמר בית-ספר ריאלי בקויטן שבדוכסות אנהאלט, גרמניה, ואח"כ פנה למסחר בזרעים ועסק בו במשך שנים רבות בגרמניה, בבלגיה, ברומניה ושוב בגרמניה, ב-1905 הצטרף לתנועה הציונית באנטוורפן שבבלגיה. שם יסד וניהל במשך שנים את אגודת הספורט "מכבי". גם ברומניה המשיך בפעילות ציונית, בעיקר בקרב הנוער, וב-1911 נבחר לקונגרס הציוני העשירי בבאזל כנציג הנוער הציוני מבוקארשט.
ב-1914 נשא לאשה את אלזה בת וולדמר בנשר. ביולי 1924 עלה לארץ והשתקע בחיפה, נעשה פטריוט נלהב של העיר, שבשטחה כלולה אדמת הישוב הקדום שקמונה, ולשם מתן ביטוי לקשריו הרגשיים עם העיר שינה ב-1935 את שם משפחתו ל-שקמוני. מ-1928 היה פעיל מטעם הסוכנות היהודית בטיפול בעולים החדשים. השתתף ביסוד התאחדות עולי גרמניה בחיפה, שימש בה מזכיר-כבוד במשך שנים רבות ונתן סעד לעולים רבים בעזרה ובעצה ובהדרכה בצעדיהם הראשונים להתערות בארץ. ביחוד שקד לתת שרות נאמן למתענינים ברכישת נכסי דלא ניידי. פתח משרד לתיווך, יסד את "אגודת המתווכים לנכסי דלא ניידי" בחיפה ונבחר ליושב-ראשה, ובמשך שנים רבות פעל