ראשו של סיר משה מונטיפיורי בהיותו בירושלים ומלוהו של הד"ר אליעזר הלוי , מזכירו של מונטיפיורי במסעיו בארץ.
הרבה לעשות צדקה וחסד בהכנסת אורחים ובגידול יתומים בביתו, כדרך שעשו טובי ירושלים בימים ההם. כשעדיין לא היו בתי יתומים ובתי-הכנסת אורחים, ואכסניות (בתי-מלון) בתשלום היו ביוקר רב בשביל אמידים. גם בעמל גופו ובסיכון חייו חש לעזרת הזולת.
בעת השטפון הגדול בשנת תרל"ח (1878), ששיבש את הדרכים והביא מחסור ומצוקה ליהודי חברון עוד יותר מאשר לירושלים, רכב בליל סגריר וסופה לחברון והביא מצרכי מזון והלבשה וכסף שנאספו בשבילם בירושלים.
בעד שרותיו לצבור הסתפק בשכר פעוט, שלא הספיק למחיה, ועיקר פרנסתו מצא בעיסוקי-לואי, בסרסרות בעונת הבציר, לרכישת ענבים מהכורמים הערבים להכנת יין כשר בידי יהודים, ובשרותי דובר ומתורגמן לסוחרים בבית המכס.
נפטר בירושלים, ח' טבת תרנ"ב (סוף 1891).
סרן בנימין כהנא
נולד ביפו בשנת תרע"ב (1912).
לאביו אפרים שמואל (ראה כרך ג', עמוד 1168) ולאמו מרים בת בנימין בלקינד (דודו של הביל"ויי ישראל בלקינד , ראה כרך ג', עמוד 1295).
נתחנך בבית הספר העממי, בגמנסיה העברית "הרצליה" בתל-אביב ובביה"ס לחקלאות "מקוה ישראל".
אך מורשת הגבורה (בדמו נוזל דם גבורי "נילי" מבני משפחתו: אבשלום פיינברג (כרך ה', עמוד 2337) ונעמן בלקינד (כרך ה', עמוד 2288) המריצתו לפתח את כושרו ויכולתו לשיא, ולמעלה מזה. בן 10 כבר עבר בטיול באופניים בכל הארץ. אח"כ עסק גם בז'יאו, באיגרוף ובאתלטיקה קלה. בן 13 כבר רכב על אופנוע. זכה בתחרויות בפרסים ראשונים ובגיל 24 זכה באליפות ארצית באופנוע והשתתף במסע רוכבי האופנוע מהארץ לעידוד יהודי התפוצות באירופה.
גמיאת המרחקים על הקרקע לא סיפקה את מעופו. התאמן בדאיה ובשנות 1937-1936, כשאביו הקשיש התנדב לשמירה לרגל המאורעות, השיג את שלש הדרגות בדאיה. אח"כ גמר את בית-הספר הפרטי לתעופה מיסודו של חיים משה כץ ובנו אפרים (כרך ב', עמוד 983), וב-1939 היה בין שש-עשרה גומרי המחזור הראשון, שקיבלו רשיינות-טיס מידי הנציב העליון הבריטי.
במלחמת העולם התנדב לחיל התעופה הבריטי, ולמרות המלצת הנציב העליון נפסל במפקדה בקהיר, בנימוק ש... אביו נולד בוינה (וחשוד, לפי הנימוק הטפשי, באהדה לשלטון הנאצי השולט כעת במקום הולדת אביו לפני למעלה מ-65 שנה).
מאז עבד בשרות חברת האשלג בסדום, ובמטוסו הקטן קיים את הקשר בין המפעל ובין מרכז הארץ, ונתן מזמנו ומידיעותיו גם לאימון פלוגת תעופה במחתרת מטעם פלמ"ח.
נשא לאשה את הדסה לבית רוזנברג.
במלחמת השחרור שירת בחיל האויר והתמצא גם בטיסה צבאית במצבים מסוכנים ומסובכים. נשאר לשרות קבע בחיל האויר וגם ריכז את הדרכת הדאיה בגזנ"ע אויר. בשנה האחרונה התישב באילת ובשעות הפנאי המעטות התמסר לתחביבו החדש : גידול דגים אכווטיים מים סוף.
מראשית מערכת סיני שירת ב"פייפר" קטן בתצפיות וקישור. בחוגו מעל לטור שפרץ לסיני מכיוון כונתילה, בכ"ה חשון תשי"ז (30.10.56), הגיחו ארבעה מטוסי סילון מצריים, ומשראו את ה"פייפר" זנחו את משימתם לתקוף את הטור ופנו לתקוף אותו. כחצי שעה שיחק עמהם בתמרונים זריזים, העסיק אותם ואילצם לבזבז תחמושת רבה, ובינתים הספיקו הסילונים שלנו לחוש לעזרת הטור, עד כי סוף-סוף פגעו בו והפילוהו, והובא לקבורה באילת.
קצרים היו חייו עלי אדמות ומעטות שנות פעילותו באויר, אך רבות וגדולות הספיק לפעול.
צאצאיו: עודד, רנה, אפרת.
יוסף גולדברג
נולד בלידה (רוסיה) אייר תרל"ז (1877).
לאביו אליהו ולאמו רחל לאה. קבל חנוך מסורתי.
עלה לארץ בשנת תרמ"ז (1887).
למד רוקחות ופתח בית מרקחת מודרני בירושלים. ב-1895 נשא לאשה את יהודית בת ר' יעקב זילבר שטיין (ראה כרך א', עמוד 62).
היה מראשוני החברים באגודת "אחוה" בירושלים ואח"כ ביפו.