פרדי ועל אנשי הישובים הבלתי-דתיים שבאזור טבריה.
יסד בטבריה בית-ספר דתי והיה אב ועוזר לישובים הדתיים שקמו בעמק בית-שאן ובגליל התחתון, ואף הוא עצמו ביקש למצוא לו תעסוקה בקיבוץ טירת צבי, על מנת לעסוק בתורה בשעות הפנאי, אך בסוף נעתר לבקשת קהלת טבריה ונשאר בה.
נפטר בטבריה, כ"ב כסלו תש"ז (15.12.1946).
צאצאיו: חמדה אשת משה סקורטובסקי (פרדס חנה), אסתר אשת אפרים רינקוב (חיפה), רבקה אשת דב וי זנסקי (ירושלים), צביה אשת משה רוזלר (ירושלים), חנה אשת מאיר אור (טירת צבי), בתיה אשת דוד קורניץ (ירושלים), יצחק זופוביץ (תל-אביב), שלמה זופוביץ (נספה במחנה דכאו, 1944).
המגיד בצלאל צדיקוב
נולד בשנת תרי"ג (1853) בעיירה פושלאט, מחוז פוניבז, בליטא.
לאביו חיים. למד בישיבות ואח"כ פנה לעבודה חינוכית בתור מלמד לילדים מתחילים. בהיותו מחונן בכושר-הסברה היה נותן שיעורי תורה לפשוטי העם בבתי-מדרשות, ובמשך הזמן נתגלה כמוכשר להסברה ולהשפעה גם לקהל רב מעל הבמה בדברי תורה משולבים בהדרכה מוסרית, נתפרסם כנואם מצוין ונקרא "המגיד צדיקוב". ביחוד התמסר לנאום בבת-כנסיות ובבתי מדרשות למען חיבת ציון.
נשא לאשה את עדה בת נתן סגל (נפטרה בתל-אביב. ה' אלול תרפ"א-8.9.1921).
משנוסדה התנועה הציונית עזב את המלמדות והתחיל מבקר בערים ובעיירות בתור דרשן ומטיף לציון, ואחרי יסוד "המזרחי" נשלח לפי הצעת הרב יצחק יעקב ריינס לסיבובי דרשות-תעמולה בערי תחום המושב למען הציונות הדתית.
לדרשותיו היתה השפעה עצומה, מפני שהדברים יצאו מלבו והוא עצמו היה נאמן להם בכל המסירות. גם את בניו ובנותיו חיזק לאהבה פעילה לארץ-ישראל וב-1906 הביא אותם ארצה והשתרשו כאן בחקלאות, בשמירה וכו'. גם בארץ היה מטיף לחיבת ציון בדרשותיו בבית-המדרש של בעלי המלאכה בנוה שלום שביפו (גרעין הארגון של "מרכז בעלי מלאכה"). וכשפרצה בפתח-תקוה המלחמה בין הזקנים והצעירים, בין האכרים האדוקים והפועלים החפשים, יצא המגיד צדיקוב לפתח-תקוה ובדרשות שנשא בבתי-הכנסיות שידל את האכרים שיבינו לרוחם של הפועלים החלוצים, שנטלו על עצמם תלאות ומחסור ועמל למען מצות ישוב ארץ-ישראל.
פעם בלכתו לדרוש בבית-כנסת במושבה הגיעתו השמועה כי בנו החלוץ אליעזר, שעבד בשמירה בגליל העליון, מת במטולה. הוא כבש את צערו, נכנס לבית הכנסת, ובדרשה נלהבת יותר מהרגיל קרא : - הצעירים אינם אפיקורסים, הם גבורים, גבורי ישראל וארצו... בעיני ראיתי את הצעירים שלנו נופלים על באריקאדות, אבל לא בשבילנו... היום... לפני שעה... הביאו לי פועלים עברים משדות הגליל את הבשורה : נפל גבור יהודי בארצנו... בעד אדמתנו... -ובהתלהבות גמר: "יהודים! ברכו נא יחד אתי: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה !".
יצא לרוסיה לדרוש עוד למען ציון, על מנת לחזור ארצה, אך נשאר תקוע שם בעקב מלחמת העולם, עד אשר נפטר בימי הכיבוש הגרמני במינסק בשנת תרע"ח (1918).
צאצאיו: אליעזר, יצחק, חיים (ראה ערכו בכרך ז'. בעמוד 2831), רבקה אשת נתן שיפריס (עין גנים), משה (נהלל), לאה אשת שמואל גל (ראשון לציון).
ישראל חיים ארקין
נולד בפבלובקה (רוסיה) בשנת תרכ"ו (1866).
לאביו צבי (ראה כרך א', עמוד 404) ולאמו חנה. קבל חנוך מסורתי.
עבד בחקלאות.
בשנת תרמ"ד (1884) נשא את הינדה לירה בת ר' מנדל רוזנסקי (נפטרה בעקרון, ו' אב תשט"ו 29.7.1955).
בשנת תרמ"ו (1886) עלה לארץ והיה מבוני המושבה מזכרת בתיה (עקרון).