ישראל כהן ("סרור חאנדז"י")
נולד בשנת תרכ"ד (1864) בעיירה בסראבאית (ברוסיה).
לאביו צבי ולאמו חנה.
למד בחדר והגיע לידיעה בינונית בחומש ורש"י ובסדר התפלות, ואחר יצא לחיי המעשה וכל ימות החול היה חוטף תפלת שחרית בבית ואח"כ רוכל בשוק עד חשיכה, ורק בשבתות ובימים טובים היה מאריך בתפלה בצבור עם כל היהודים בבית-המדרש.
נשא לאשה את רבקה רחל בת יוסף מרדכי, והמשיך באורח חייו כמקודם, וכשהגיעו לאזני הזוג שמועות על החיים החדשים שיצרו היהודים בארץ הקודש, וכמה וכמה בסרבאים כבר נקלטו שם, החליטו ישראל ואשתו, כי גם להם קוראת הארץ.
ובשנת תרמ''ט (1889) הגיעו באניה ליפו, ובידם צרור-הכסף הצנום, שנשאר להם אחרי ניכוי הוצאות הדרך מתמורת רכולתם ומטלטליהם. כאן חכר ישראל את החאן של מנעולי אשר בשוק אל-דיר, ששימש בימים ההם מרכז לחיי המסחר של יפו העיר. החאן היה אבי המוסד הידוע כיום בשם "חצר חניה", בו חונות מכוניות של הבאים לסדר ענינים בעיר, ואז, בטרם יהיו כלי רכב ממונעים, שימשה חצר כזו, על אורוותיה ומחסניה למספוא ובאר המים, אכסניה לעגלות, לדיליז'אנסים, לבהמות רכיבה והובלה (סוסים, חמורים, גמלים). לכאן באו ברכב וברכיבה פלחים ערבים מהכפרים ויהודים מהמושבות, וכאן היה מקום-מיפגש לבני העיר והמושבות, כמו ב"הול" של בית-מלון בימינו.
השם ישראל נקרא באידית "סרול" ונשתבש בערבית ל"סרור", וכך נקרא החאן על שם בעליו החדשים "חאן סרור", ובעל החאן נקרא על שם עסקו "סרור החאנדז'י". אך הרוח החיה בעסק היתה אשתו, שנקראה באידית משובשת לערבית "סרוריכה", היינו "אשת סרור". היא בת כפר, רגילה בכל עבודה קשה ובטיפול בבהמות, וטיפול דומה בהרבה היה דרוש גם בכפריים הטפלים לבהמותיהם, בהם ובסכסוכיהם ובקובלנותיהם, והיתה בקיאה גם בתרופות למחלות פרות וסוסים, לפי מסורת כפר מולדתה. והודות לטיפולה בעסק התפנה בעלה לחיות כאן כ"בן-אדם" וללכת כל בוקר וערב להתפלל בצבור ואף לעלות לדוכן ולברך את בני ישראל באהבה.
כך עמלו כאן שנים רבות, קיימו הכנסת אורחים בבהמה ובאדם ושימשו קשר בין אנשי המושבות השונות ובינם ובין אנשי העיר, וצירפו בקופסת חסכונם מג'ידה למג'ידה עד שהספיק צרור הכסף להגיע למשאת נפשם, לרכישת נחלה במושבה ו"סרור החאנדז'י" נעשה לחקלאי, בדומה ליהודים הגונים אחרים, שהביאו עמם את צרור הכסף עוד "משם". אך ה"סרוריכה" לא הספיקה לראות בטובה, כי העמל הרב קיפח את בריאותה וחייה בטרם מועד.
נפטר בתל-אביב, י"ב אלול תרצ"ט (27.8.1939) ונקבר בנחלת יצחק.
בתם : צילה אשת אהרן צרקוב.
דוד יהלום
נולד באנטופול, פלך גרודנה (צפון פולין) בשנת תרכ"ו (1866).
לאביו משה פישל ולאמו אסתר בת פרופ' הלל שושני רוזנצוייג (היה פרופ' מרצה באוניברסיטה בפרג. חיבר ספר "בינה לעיתים").
קיבל חנוך מסורתי.
באלול תרנ"ג (1893) נשא לאשה את יהודית גיטל (איטה) בת שמואל וצביה ינוביץ (נפטרה בכפר סבא, י"ח תשרי תשט''ו-15.10.1954).
היה בעל זכות לגור בכל רחבי רוסיה.
היה חבר האיגוד הצרפתי-רוסי (1905-1915).
בשנת 1895 הוזמן ע"י אחיו ליב יגלום לבוא לוורשה ולעזור לו בבית החרשת לסוכריות ושוקולדה שקנה. במשך הזמן נהיה לשותפו והגדילו את התעשיה.
בשנת 1903 לפי הצעתם של הרב אריה ליב פרומקין (כרך ב', עמוד 572) וחתנו (שהוא דוד ואח אביו של