ליריות של שוטרים בריטיים ובנס ניצל ממוות בטוח. באחד מלילות העוצר, כשנזדמן במונית לרגל התפקיד העתונאי, יחד עם העתונאי י. אייזנברג מ"הבוקר" ושריה שפירא (כיום במערכת "ג'רוסלם-פוסט"), ליד בית-הדר בתל-אביב, בו שכנה אז מפקדת הצבא הבריטי - פתחו אז בדיוק אנשי אצ''ל ביריות על בית-הדר. מעמדות הבריטים הבריטים על גג הבנין הומטרו יריות על המונית של העתונאים, מתוך הנחה, שבה נמצאים המתקיפים. הנדל ושני חבריו הספיקו להמלט מהמכונית ולמצוא מחסה בבית סמוך, אך המונית נוקבה ככוורת.
בשנת 1943 נשא לאשה את לאה בת דוד הנדלסמן. הוזמן פעמים אחדות לחקירות לבולשת-הבריטית ביפו, כחשוד בהשתייכות לאצ"ל והוצאה נגדו פקודתמאסר. רק הודות להתערבותו של ידיד מעתון "דבר" בוטל צו-המאסר.
מאז שנת 1949 חבר מערכת "הבוקר'', בו הוא מטפל בשטח הרפורטז'ה-הציבורית ומפרסם רשימות בחתימת: ג. הל; ה. גרשון ; ג. אבי-דוד. כן השתתף, ערב קום המדינה וזמן-מה אחרי-כן, בעתוני-הצהרים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב".
חבר ועד אגודת-העתונאים בתל-אביב ובמשך כמה שנים כיהן כיו"ר סקצית הרפורטרים באגודת-העתונאים.
צאצאיו: דוד, אסתר.
אברהם הלל
נולד בשנת תרנ"ב (15.4.1892) בפלובדיב שבבולגריה.
לאביו יעקב ולאמו רחל בת דוד פניז'ל. למד יהדות בבית-הספר של הקהלה ואח"כ גמר פרוגימנסיה ממשלתית.
ב-1912 גויס לצבא והשתתף במלחמת ארצות הבלקאן נגד טורקיה. אחרי שחרורו מהצבא השתתף בעירו ביסוד סניף "פועלי ציון".
ב-1913 עלה לארץ והחל לעבוד בפרדסי רחובות ואח"כ הצטרף ל"השומר" והיה ב"השלמה" ב-1916 נשא לאשה את מזל בת יחזקאל באסון. כשנאסרו חברי "השומר" בסתיו 1917 בעקב חשד בקשרים עם חבר מחתרת "נילי" יוסף לישאנסקי, נאסר גם הוא והוחזק בכלא דמשק שנה תמימה, עד סוף המלחמה.
ב-1919 נענה לקריאת "ועד הצירים'' והתגייס למשטרה בין הראשונים. ב-11 השנים הראשונות נדד לרגל שרותו ברוב חלקי הארץ, בעיקר כשוטר רוכב בגליל ובשומרון, והשתתף בהגנת סג'רה וכפר תבור במאורעות תרפ"ט. שירת זמן-מה במשטרת החופים ובתקופת עליה ב' שיתף פעולה עם ה"הגנה'', כיצד להעלות את המעפילים בלא להתקל במשטרה... במאורעות 1936 נמנה על צוות המשורין המצויד במקלע "לואיס", שסבב בכבישי הדרום וריסן את הפורעים הערבים. אך דבר זה לא קלקל את יחס הערבים אליו, שבהיותו יודע את לשונם ומנהגיהם, כיבדוהו וחיבבוהו, ואף בתקופות הסוערות ביותר של המאורעות קיבלוהו כאורח בכפריהם. באותה תקופה קיבל העלאה במשכורת בעד הצטיינות בשרות, אך לא העלוהו בדרגה, מפני שהקצינים הבריטיים חשדוהו בשיתוף פעולה עם ה"הגנה" (וחשדם לא היה מוטעה...). אף-על-פי-כן במלאות 25 שנה לשרותו זכה במדליה מאת מלך בריטניה "בעד התנהגות טובה ושרות מסור". באותה שנה נרשם בספר הזהב של הקהק"ל על-ידי מועצת רחובות ומוסדותיה והישובים הסמוכים.
המשיך לשרת במשטרת ישראל, והודות לידיעתו בשבע שפות שימש גם כמתורגמן ומילא תפקידים אחראים. השתכן ברמת אהרן שליד רחובות וסידר לו משק זעיר ליד ביתו. במלאות לו 60 שנה שוב נרשם בספר הזהב על-ידי המפקדים והקצינים והשוטרים של מחוז המרכז והנפה.
אחרי ניתוח יצא לפנסיה ב-1956 (אחרי 37 שנות שרות במשטרה).
צאצאיו: יחזקאל (חבר קיבוץ אלומות), רחל (לוס אנג'לס, ארה''ב), אסתר אשת מרדכי שפיגל (גבעת עדה), יעקב ז"ל (נפל במלחמת השחרור).
אהרן מגד (גרינברג)
נולד בוולוצלאבעק (פולין) כ''ב אב תר"פ (1920). לאביו משה דוד ולאמו לאה לבית רייכגוט. עלה לארץ בשנת תרפ"ו (1926).
קבל חנוך בבי"ס עממי ברעננה, תיכוני בגמנסיה העברית "הרצליה" בתל-אביב, תלמיד שלא מן המנין באוניברסיטה של צ'יקאגו (ספרות).
חבר קיבוץ שדות-ים, קיסריה, פועל בנמל חיפה ודייג.
בשנת 1944 נשא לאשה את אידה בת יהודה צירלין. בשנות 1946-48 בשליחות "החלוץ הצעיר" לארצות הברית.
חבר הועד המרכזי של אגודת הסופרים העברים בישראל.