ב-1940 יסד תעשיה כימית בגבעת שאול שבירושלים, וב-1947 עבר לתל-אביב ויסד בית מסחר "אינדיקטור", להספקת ציוד וכימיקלים מעבדתיים.
היה חבר ועד אגודת הסטודנטים, יו"ר חוג הסטודנטים יוצאי רומניה ואח לשכת "התקוה" של הסטודנטים הציונים בירושלים ; היה פעיל במכבי וב"משמר המכבי" ובאגודת הבולאים בירושלים והיה מזכיר-כבוד של תערוכת הבולים הראשונה בתל-אביב (1943). ביחוד פעל כל השנים בכבאות, מקודם חבר מכבי-אש בירושלים ומ-1947 ואילך בתל-אביב (קצין-כיבוי מוסמך), והנו ב"כ מרכז מכבי-אש בועדת התקינה לציוד, מדריך בקורס כבוי למשקי החקלאות, לתעשיה ולצה"ל, יועץ מדעי ולעניני כיבוי של המועצה למניעת דליקות של "מגן דוד ירוק" (שליד משרד החקלאות), יועץ עניני כיבוי ולבעיות מדעיות של מרכז מכבי-אש, חבר-חוץ של אגודת למניעת דליקות בארה"ב ובאנגליה ; אח בלשכת הבנאים החפשים "ברקאי" מס' 17 ומיסד לשכת "לומייר" מספר 42.
חבר ההגנה בירושלים (1937-47), בתל-אביב (1947-48), צה"ל (1948-49) ובהג"א.
פרסם מאמרים בעניני כבאות בירחון "האש" של מרכז מכבי-אש ובעתונות הכללית בעניני התגוננות אזרחים מפני התקפות אטומיות ומימניות, וכן חוברות הדרכה לכיבוי-אש במסגרת הכבאי הצבאי (מס' 4.3.2.1) וחוברת הג"ס-הג"א (פרק לחימה באש).
צאצאיו: אביבה, מנשה, צפרירה, חוה.
דוד צבי גלדסטון
נולד בניו-יורק, בשנת תר"ן (1.5.1890).
לאביו יצחק מרדכי ולאמו חנה רבקה לבית זליקוביץ, שהיגרו לאמריקה מטיקטין שבפלך לומז'ה (רוסיה-פולין). הסבא ר' שלמה עלה לארץ לעת זקנה, ובשנת 1897 באו לכאן גם ההורים מאמריקה, ועמם בנם הנער צבי , והשתקעו בצפת. למד שלש שנים בחדר, שנתים בבית-הספר למל בירושלים ושנתים במקוה ישראל. כשחזר לירושלים והתאכסן אצל דודו, שמע בביתהכנסת של שכונת בית ישראל שיחה עגומה מאד על דבר יהודי שבא ממצרים והביא אתו שתי ילדות וילד ומסר אותם בחוזה למיסיון הצרפתי. אח"כ דיברו היהודים על לב האב והוא כבר התחרט על מעשה, ובעזרת עורכי-דין יהודים ניסה לקבל חזרה את ילדיו, אבל החוק היה לצדו של המסיון ונבצר ממוסדות היהודים להצילם. אז לבשה את הנער רוח קנאה ועצה וגבורה והודיע לשני רבנים שבבית-הכנסת, שהוא יוציא את הילדים תוך שלשה ימים וימסרם להם. בזריזות טיפס ועבר את גדר המוסד ובדיבורו הצרפתי שלמד במקוה ישראל רכש את אמון הילדים והוציאם עמו בדרך שנכנס בה, ואח"כ קיבל תעודות תודה וברכה בחתימת רבנים מכולל חב"ד וישיבת אהל משה והדיין ר' אריה ליב אלימלך .
המיסיון פנה למושל התורכי בקובלנה על "חטיפת נפשות", ואף כי הנער לא היה עדיין בר-עונשין לפי החוק, היה חשש לסיבוך "דיפלומטי" בין צרפת לארה"ב בתחום ה"קפיטולציות" אם יתגלה בחקירה, שהוא, נתין ארה"ב, היה החוטף. לפיכך קיבל מקונסול אמריקה כרטיס-חנם באניה לחזור ל"מולדת", ואף הוריו הסכימו לכך מחשש לתוצאות, והוא יצא לארה"ב, נתקבל בבית קרובים והמשיך ללמוד ואח"כ יצא לחיי המעשה. עבד בבית-חרושת קטן למשי ובמשך הזמן הגיע לשותפות בו.
בקיץ 1914 בא לבקר את משפחתו בצפת, כשאביו כבר לא היה בחיים. והנה פרצה מלחמת העולם והוא הוזמן טלגרפית לבוא מיד אל הקונסול הכללי האמריקאי בבירות. ואף כי היה קשור בחוזים, שחייבוהו לחזור לעסקיו באמריקה, נענה להפצרות הקונסול הכללי ונשאר לשמש בתור עוזרו במתן סיוע ליהודים נפגעי המלחמה מטעם קרנות הסעד האמריקאיות, ואף בהעברת פליטים ונרדפים יהודים באניות אמריקאיות למצרים, ונשאר בשרותו זה עד שאמריקה הצטרפה למלחמה