נגד גרמניה וטורקיה בעלת-בריתה, ואז חזר ממצרים לאמריקה.
נשא לאשה את שרה ובזיווג שני נשא לאשה את מינה בת יוסף (בנה רחוב בתים בצפת).
אחרי המלחמה היה בעל בית מלון בניו-יורק והיה חבר פעיל בפדרציה של אגודות הסעד היהודיות בניויורק ובמעדון הציוני (בני ציון ובנות ציון) "קדימה".
ב-1921 חזר ארצה, רכש אדמה במושבה עין זיתים שליד צפת, פיתח משק מטעי זיתים וגפנים וגידול צאן, והיה ראש הועד והמופתי של המושבה ונציג הקונסוליה האמריקאית לטיפול בנתיני ארה"ב בצפת ובגליל העליון.
נפטר בצפת, כ' אייר תש"ח 29.5.48.
בניו מאשתו הראשונה ; עמינדב . - (מאשתו השניה): שמואל (סמי).
אהרן יעקב אוהב-עמי (היט)
נולד ח' אב תרנ"ט (4.8.1899) בלבוב שבמזרח גליציה.
לאביו יצחק הי"ד ולאמו חנה הי"ד בת שמואל אריה נוישטיין (שניהם נרצחו על-ידי הנאצים).
למד בחדר, בגימנסיה פולנית בלבוב (בה היה תלמידו של פרופ' ד"ר מאיר בלבן הי"ד), נמלט לוינה בזרם הפליטים בראשית מלחמת העולם א', שם גמר את לימודיו התיכונים והתחיל ללמוד משפטים ותורת המדינה באוניברסיטת וינה (שם היה תלמידו של פרופ' וילהלם ירוזאלם) .
משנתחדשו החיים האזרחיים תחת השלטון האוסטרי במזרח גליציה אחרי שחרורה מהפלישה הרוסית חזר ללבוב, המשיך את לימודיו באוניברסיטה שם (היה שם מתלמידיו של פרופ' משה שור הי"ד).
שם היה חבר פעיל באיגודים "הרצליה" ו"צעירי יהודה" של הסטודנטים הציונים, ובתקופת ההשתוללות האנטישמית של הפולנים, שחגגו את שחרורם הלאומי במוצאי שנת 1918 בפרעות ביהודי לבוב, היה פעיל בהגנה העצמית היהודית. גם אח"כ היה לצנינים בעיני הפולנים בשל מסירותו הרבה להגנה על מעמדם האזרחי והלאומי של היהודים ולא פעם הכריזו על פרס גדול למי שיתנקש בחייו. באותו זמן, בהיותו בן 19, נרשם בספר הזהב של הקהק"ל. המשיך בפעילות ציונית בתור מורשה מקומי של הקהק"ל, ממיסדי "צעירי ציון" וציר בועידת החלוץ. גם באוניברסיטה סבל רבות בשל התפרעויות הסטודנטים הפולנים, שדרשו הנהגת "נומרוס קלאוזוס" להגבלת מספר המתלמדים היהודים, ובראש וראשונה היו מפנים את פגיעותיהם אליו, ומשום כך הוכרח להפסיק את לימודיו בהיותו כבר קרוב לגמירתם ולקבלת תואר ד"ר למשפטים, וההנהלה הציונית למזרח גליציה קבעה לו פרס, שאיפשר לו להקדים את עליתו ארצה.
בקיץ 1920 עלה לארץ ונשלח מטעם לשכת העבודה של "הפועל הצעיר" (זה היה לפני יסוד הסתדרות העובדים הכללית ולשכת העבודה הכללית שלה, כשכל מפלגה קיימה לשכת עבודה לחוד) לעבוד ביבוש בצות בשוני, בחקלאות ובסלילת כבישים, והתנסה במחלת הקדחת של החלוצים.
ב-1921 נענה לקריאת המוסדות והתנדב למשטרה המעולה שארגן השלטון הבריטי. משסירב השלטון לשתף את השוטרים היהודים בהגנת התושבים היהודים בפרעות 1921 התפטר מתוך מחאה, והמשיך לעבוד בבנין בתל-אביב ובירושלים (בבנין בית היתומים דיסקין) ונלחם בעד עבודה עברית, היה זמן מה פקיד במשפט השלום העברי בירושלים, עבד שם בועד המקומי של הקהק"ל ובבית העם בירושלים ובתל-אביב. היה ממיסדי גדוד מגיני השפה וציר בכמה מועידותיה. בשנות מגוריו בירושלים היה הולך מדי שבת בשבתו אל הכותל המערבי, פרסם קריאות אזעקה בעתונות נגד התעללויות הערבים במתפללים ופעם הוציא בסיכון נפשו מוקש שהניחו הערבים בפנת הכותל ומסר אותו לקצין משטרה עברי. היה חבר בבית-הכנסת "ישורון" בראשיתו ופעיל במסיבות "עונג שבת" שנערכו בו, וכיו"ר ועדת התרבות של בית העם ארגן אספות בענינים ציוניים וכלל-יהודיים. היה ממיסדי האיגוד למען תוצרת הארץ ואגודות-הנוער "העברי הצעיר" ו"האזרח הצעיר" בירושלים ומרצה על נושאים ציוניים באגודות נוער בארץ ובמועדון הקצינים העברים בתל-אביב.
השתתף ביסוד ברית הצה"ר והסתדרות עובדים לאומית בארץ והיה ציר בכמה ועידות ברית הצה"ר.
בתקופת משפט רצח ארלוזורוב היה מזכיר ברית הצה"ר בתל-אביב ומזכיר הועדה הצבורית להגנת הנאשמים, שההאשמה נגדם חושלה להשמצה כללית נגד ברית הצה"ר וכל חבריה, ובאותה תקופה התנקשו בו מתנגדי הברית שלש פעמים ופעם אף נפצע קשה בחיפה.
ב-1945 נשא לאשה את פרומה בת מנחם מנדל