נשא לאשה את שטרנא בת הר' מרדכי דובער סלונים (דור רביעי לבעל התניא האדמור מו"ר שניאור זלמן הרב מלאדי (ראה ספר "תולדות משפחת הרב 'אדי" מאת מ. ש. סלונים).
בשנת תר"ס (1900) עם התיסד הישוב החסידי החב"די ביפו, עבר לשם לשמש בתור שו''ב לפי פקודת הרב מלובלין. התמסר לעבודה צבורית ובראש וראשונה לחברה קדישא.
בשנת תרס"ג (1903) כשפרצה מחלת החלירע ביפו, התמסר בכל גופו וסידר לינת הצדק לעזור לכל מי שנפל במחלה זו. ודאג לסדרי קבורה לפי מנהג ירושלים, אף שהיתה סכנה גדולה בטיפול בנפטרים.
בשנת תרע''ב (1912), אחרי שהחלו בבנין "אחוזת בית" (היא "תל-אביב" ב-1909) הרגיש חובה לפעול למען הרחבת הישוב ולבנות שכונה שתתנחל ברוח המסורת, ויחד עם חברו ר' יצחק וייסל ארגנו מאה יהודים חרדים, שהכניסו בשמונה חדשים 30 נפוליונים כל אחד ובכסף זה גאלו שטח בן מאה אלף אמה ואח"כ הוסיפו עוד קרקע שקנו מאת חברת "גאולה" ויסדו את השכונה "מאה שערים" (רחוב יונה הנביא ליד הצטלבות ברחוב גאולה), וקראו לשכונה כך על שם מאה מיסדיה, ודאג להקציב מגרשים צבוריים.
בשנת תרע"ג (1913) שהיתה העליה הגדולה של חסידי חב''ד, היה ביתו פתוח לרווחה, ולא עבר שבת או חג, שבביתו לא אכסן עשרות אורחים.
בימי מלחמת העולם הראשונה, כשכל מיני מחלות מתדבקות נפוצו בישוב, והרופאים התנגדו לטפל בטהרת המתים, היה הוא מהיחידים שלא וויתרו על טהרת המת לפי מנהג ירושלים, ולא חשש לשום דבר.
בשנת תרע"ז, בימי גרוש יפו-תל-אביב, לא הסכים לשבת בנוחיות בפתח-תקוה ועבר עם מחוסרי האמצעים לכפר סבא, ושם דאג לצרכיהם ובפרט בעניני חברה קדישא.
בתרע''ט (1919) נתמנה ע"י הקולונל אליעזר מרגולין (ראה כרך ד', עמוד 2324) מפקד הגדוד העברי מס' 39 לאפות מצות לפסח עבור חיילי הגדודים העברים בא"י.
שירת את קהלת יפו-תל-אביב בתור שו"ב במשך 50 שנה.
נפטר בתל-אביב, ד' אדר תשט"ז (16.2.1956).
צאצאיו: שמעון שמואל, שניאור זלמן, מנחם צבי, שמחה, יעקב, שרה גיטל אשת דוד צירין, מנוחה אשת צבי אורנשטיין.
אברהם שקי
נולד בסלוניקי (יון), ט' תשרי תר"ס (13.9.1899). לאביו יוסף ולאמו רינה בת אברהם ביז'ה. קיבל חינוך עממי ותיכוני, בגימנסיה האיטלקית "אומברטו הראשון" בסלוניקי.
היה חבר מכבי מ-1912, חבר מיסד תנועת הצופים העברים בסלוניקי (1916), מזכיר אגודת "תאודור הרצל" וגזבר ועדת השקל המרכזית ביוון, מזכיר כבוד המשרד