הארץ - ישראלי ביוון, חבר ועדת בית חולים "הירש" (ע''ש הבארון הירש), מזכיר כבוד של 3 שכונות עבריות של ועד הקהלת בסלוניקי ומפקד גדודי צופי "מכבי" ביוון.
בשנת 1931 ביקר בתור ראש משלחת מכבי סלוניקי ב"מכביה הראשונה" בתל-אביב.
בשנת 1934 נשא לאשה את אסתר בת שמואל אפיאס (נפטרה בתל-אביב, י"ז תמוז תשי"ד-18.7.1954).
עלה לארץ לישיבת קבע בשנת 1934.
בשנת 1942 הצטרף ללשכת הבנאים החפשים "ברקאי" בתל-אביב (בונה חופשי משנת 1924).
מפקד מחלקה במשמר האזרחי.
אח בלשכת בני-ברית "שער-ציון", חבר מועדון "קדימה", מטבח זול לניצרכים ובית אבות על שם "ליאון רקנאטי".
סוחר לסחורות ברזל.
בתו: רינה.
שמואל תבורי (טופורק)
נולד בשנת תרס"ב (13.8.1902) בקאליש שבפולין. לאביו חנוך-הניך ולאמו שושנה בת יצחק שקופ. למד בחדר ובישיבה ואח"כ בבית-ספר ריאלי. הצטרף ל"צעירי ציון" והתמסר לעבודה ציונית ולמען הקהק"ל והיה פעיל בארגון יהודי-לאומי להתעמלות וספורט. יצא להשתלם בגרמניה בבית-ספר לבורסקאות מודרנית.
עלה לארץ באוגוסט 1922.
נשלח מטעם לשכת העבודה לעבוד בבנין שכונת בורוכוב אח''כ עבד בירושלים בבנין בית היתומים דיסקין ובעבודות-כיבוש שונות ושירת בשמירה במוצא.
ב-1924, כשעלו לארץ הוריו ועוד רבים מהמשפחה (כ-40 נפשות), חזר לתל-אביב, קיבל עבודה בתור בעל מקצוע ראשון באחת המחלקות של בית-החרושת לבקוביץ לעיבוד עורות.
ב-1927 יסד במוצא בית חרושת לעיבוד עורות, והמפעל נחרב במאורעות אב תרפ"ט (1929).
ב-1930 נשא לאשה את רג'ינה בת שבתי חזקיה, ממיסדי המושבה הר-טוב (ראה כרך ג', עמוד 1124). הודות לה, היה ביכולתו להתמסר לעניני ההגנה. היא עבדה בתפירה ודאגה שלא יהיה מחסור בבית. עודדה את בעלה במעשיו בהגנה.
עבד בתור מכונן עד 1932 בסולל-בונה ואח"כ עד 1933 במפעל האשלג בים המלח. באותה שנה נתקבל לעבודה בתור מחסנאי במחלקת המכונות של י. ס. י. בתל-אביב, ומשפרצו מאורעות 1936 ונעדר בעבודה שלשה חדשים בגלל היותו עסוק בשרות בטחון הישוב פיטרוהו, ואז נתקבל לעבודה בתור פקיד בעירית תל-אביב, ושם ניתן לו לשרת את הבטחון לפי הצורך.
בשרות הבטחון (ההגנה) היה פעיל מאז עלותו לארץ ב-1922. עבר קורס הדרכה ופעל כמדריך, קודם בתלאביב ואח"כ בירושלים, וזמן מה היה האחראי לאזור היהודי בעיר העתיקה. משחזר ב-1924 לתל-אביב עבר קורס סמלים, ושוב נתמנה למדריך ומפקד של מחלקה, כתב חוברת שימושית לאנשי ההגנה על הרובה האוסטרי "שטייר" ושימש בתפקיד מחסנאי אזורי לנשק וזכה לציון לשבח על טיפול מסור בנשק.
כשעבר ב-1927 לירושלים, לרגל עיסוקו בתעשית עורות במוצא, שוב נתמנה למפקד אזורי בעיר העתיקה ולמדריך מתנדבים חדשים, ביחוד קבוצות של עולי קורדיסטאן. ופעם כשהגיע הזמן להשביע קבוצה כזאת לפני קבלתה רשמית לארגון, וכבר נתאספו לשם כך בבית-הכנסת "החורבה'', וסגנו של תבורי איחר מעבודתו האחראית בחברת החשמל ושבח להביא אתו כלי-נשק. להשתמש להשבעת טירונים, הציל תבורי את המצב בהברקה פתאומית, כשפתח לפני האנשים את ארון הקודש והשביעם בקדושת ספרי התורה על מסירות נפש להגנת הישוב ונאמנות לשמירת הסודיות.
משחזר לעבודה בתל-אביב הוטל עליו לארגן את ההגנה ב"בית וגן" (בת-ים), ואף כי היה שם מחסור באנשים צעירים הצליח לארגן את המקום בהדרגה, ובפרוץ מאורעות 1936 כבר היתה שם מחלקה מוגברת של אנשים מאומנים בכלים קטנים ורובים, והיו גם יודעי זריקת רמוני-יד, קבוצת קשר ואיתות וקבוצת