בשנת ת"ש (1940) נשא לאשה את שרה בת יחזקאל ומכלה נייבורג .
בשנת תש''א (1941) עלה לארץ.
מזכיר מועצת עובדי תל-אביב של הסתדרות עובדים לאומיים, שופט כבוד במשפט עירוני בתל-אביב.
בתש"ד (1944) נאסר וישב במאסר: לטרון, מבצר עכו, אריתריאה, סודן, אריתריאה וקניה.
הוחזר בשנת 1947 ונאסר שוב ביחד עם ראשי העיריות וראשי הצה"ר - בלטרון ועתלית - עד 1948.
היה קצין המטה הראשי של הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל).
חבר מרכז תנועת החרות.
חבר מרכז קופת חולים לעובדים לאומיים.
חבר הועד הפועל של הסתדרות העובדים הלאומית.
נבחר מטעם רשימת "תנועת החרות" לחבר הנהלת עירית תל-אביב.
יו"ר הועדה המוניציפלית ויו"ר ועדת הרשיונות של עירית תל-אביב. חבר ועד והנהלת סניף תל-אביב של תנועת החרות. חבר הועד המרכזי של יוצאי וילנא והסביבה.
מ"מ חבר הועד הפועל הציוני.
ציר לקונגרסים הציונים : הכ"ג (1951) והכ"ד (1956) בירושלים.
מנציגי קופת חולים לעובדים לאומיים בארגון הבינלאומי לבטחון סוציאלי (המרכז בג'נבה).
כתב מאמרים על נושאים שונים בעתונות היהודית (באידיש) ובעתון היומי "חרות" בתל-אביב.
צאצאיו: נילי, מיכאלה, אסנת.
דינה צרבינסקי
נולדה בחורזיל (פולין) בשנת תרי"ד (1854). לאביה ר' אביגדור זילברמן ולאמה רבקה בת אליעזר. קבלה חנוך מסורתי.
נישאה להרב יהושע צרבינסקי (ראה כרך א', עמוד 144).
השתדלה לחסוך כספים במטרה לשחרר את בניה מהצבא הרוסי ולהעלותם לא"י. אלה היו מגמותיה ושאיפותיה.
ביתה שבנתה בגראייעוו, עיר הספר ועיר הספר על גבול פרוסיה היה בית ועד לחכמים ולעוברי דרך הגבול, ביתה היה בית מנוחה. כעין "כלבא שבוע".
בשנת תרנ"ט (1899) ביקרה עם בעלה בפעם הראשונה בא"י. בשנת תרס"ב (1902) ביקרו שנית בחתונת בנם ישראל (ראה ערכו בכרך א', עמוד 184).
בשנת תרס"ו (1906) עלתה עם משפחתה לארץ להשתקע בירושלים. קנו מגרש (פינת מאה שעריםבית ישראל), ובנו בנין גדול.
אחרי פטירת בעלה בנתה בקומה השלישית בבנינם במאה שערים, את בית המדרש "ישועת ישראל" והקדישתו לחסידי אלכסנדר.
עזרה לאגודת גמילות חסדים בסכומים ניכרים.
היא ובעלה הניחו עזבונות מהכנסות הבית והחנויות שבמבוא שכונת "מאה שערים" לתמיכה בתלמידי חכמים