(ראה את ערכה בערך זה). עבר לשבת בעיירה קורוסטישוב (פלך קיוב) ועבד כמה שנים ביערות אשר חכר חותנו בסביבת העיירה (מקיץ תרנ"ב עד סתו תרנ''ז) ושם כתב את שיריו "אל האגדה", "על סף בית המדרש'', "ברכת עם'' "אגרת קטנה,", "בשדה'', "דמעה נאמנה", "שממון", "בערוב היום", "גמדי לילה'' "משירי הקיץ", "ביום קיץ יום חום", "מתי מדבר האחרונים'', "על ראש הראל", "שירת ישראל", "הצור והגל". וכן כתב אז את רובה של הפואימה ה"מתמיד". מתקופה זו נמצאה בכתב יד הסונטה החריפה על משורר וסוחר: "השירה מעין תמצא" לפני "על סף בית המדרש", שר את השיר "מזרח ומערב", שהוא דומה במשהו ברוחו לשירו הקודם. לכבוד תורת רבו בחבת ציון, שר אז את "ברכת עם" ("תחזקנה") ואת השיר השני הדומה לו; "איגרת קטנה", סמוך לשירו "בשדה", כתב גם את שירו "ברחוב היהודים'', שהוא תגובה חריפה ובקורת קשה על החיים שם - שיר שנתקבל בביקורת בירחון "ווסחוד".
בראשית שנת תרנ"ז, לאחר שהפסיד את כל כסף הנדוניה שלו בסחר העצים, נאלץ לבקש לו מקור-פרנסה חדש ועבר - בהשתדלותו של הסופר עזרא גולדין לעבוד כמורה עברי בסוסנוביץ. בשלוש שנות שבתו שם(תרנ"ז-תר"ס)כתב ביאליק את שיר התוכחה הנבואי שלו "אכן חציר העם", שפירסם את שמו ברבים יותר מכל שיריו עד כה. וכן כתב שם כמה שירים סאטיריים, כגון הסאטירה על הציונות המדינית להרצל בשם "רבי זרח" וכן שני השירים "על לבבכם ששמם" ו"ילדות", המכוונים יחד "המהלך החדש" בספרותנו, הלוא היא "אגודת הצעירים" מיסודם של ברדיצבסקי-טהון-אהרנ פרייז . את שלשתם לא רצה אחד העם לפרסם ב"השלח" משום שמצא בם "היתול בקלות ראש". כאן השלים את המתמיד" וכתב גם את "מקראי ציון" (לכבוד צירי הקונגרס הציוני הראשון) ו"משומרים לבקר" ואת "אם יש את נפשך לדעת", "כוכב נדח" ואת השיר העממי "תקוות עני'' (שבו הוא מנתה את גורלו של "המלמד" בימים ההם) את שיר ההתעוררות והתקווה "פעמי אביב" ואת "רזי לילה". כן כתב כאן את ספוריו "אריה בעל גוף", "ר' ברוך אלדמאן" ועוד.
באביב הר"ס נענה להזמנה ובא לאודיסה לשמש שם מורה ב"חדר מתוקן" ביחד עם ש"י בן ציון ועוד. מאז ישב בעיר זו יותר מעשרים שנה וכאן התחילה תקופה חדשה בחייו. הוא התקרב אל אחד העם, מנדלי, דובנוב ובן עמי ונכנס לעבודה משותפת עם י. ח. רבניצקי. (יש סוברים שהתקרבותו היתירה לאישים אלה ועמידתו תחת השפעתם, קיצצה את כנפי השירה שלו.) ביחד עם דבניצקי, ש. בן ציון ולוינסקי, יסד כאן בשנת תרס"ג את הוצאת הספרים "מוריה" שהוציאה ספרים רבים בכל מקצועות היהדות ובספרות יפה וכן ספרי לימוד. הרבה מספרים אלה נערכו והוכשרו לדפוס על ידי ביאליק עצמו ויש שעבר בקולמוסו כמעט על כל הספר. את עבודתה של "מוריה" באודיסה, המשיך ביאליק לאחר שיצא את רוסיה ועלה לארץ ויסד את הוצאת "דביר", שהתפתחה תחת הנהלתו והוציאה בעריכתו מאות ספרים ופעלה ברוחו של "הכינוס" שאת תכניתה התווה ב. במאמרו "הספר העברי".
כמורה עבד בהוראה כתשע שנים (כמורה בסוסנוביצה ובחדר המתוקן באודיסה ובישיבתו של רב צעיר הורה תנ"ך ולשון עברית) וחיבר ביחד עם רבניצקי וש. גוטמן ספרי למוד רבים כמו: סיפורי המקרא (בן ה' חלקים) "דברי תורה עם דברי חכמים" - המוסרים את חוקי תורתנו ועיקרי המצוות והמשפטים הדתיים והמוסריים והמדיניים, את אלה משלימים הספרים "דברי נביאים'' ו"דברי כתובים" שמתוכם לומד התלמיד את החלק המליצי והפיוטי שבתנ"ך. מילואים לאלה, הוא הספר "דברי אגדה" והספר "דברי משל ואמרות חכמים". כן הוציא את "שירת ישראל - מקורות שירת ימי הבינים". כן כתב ב. את מחצית הספר "תולדות הספרות העברית לבני הנעורים'' לא. ז. רבינוביץ. כן כתב פירוש למשנה והוציא את סדר זרעים מנוקד ומבואר על ידו. כן הוציא ציורים למקרא מאת גדולי הציירים בעולם. גולת הכותרת של עבודתו החינוכית הזאת, הוא ספר "האגדה", שהוא כינוס כל פניני האגדה העברית המפוזרות בתלמודים ובמדרשים, שנאמרו על מאורעות חשובים בחיי האומה ועל אישי התנ"ך והתנאים והאמוראים. והכול ניתן כאן בניקוד ובביאור. אל המורה והמחנך הצטרף גם המשורר והמספר לילדים, והוא שר להם כשמונים "שירים ופזמונים לילדים" וכן סיפר להם אגדות קוסמות, שכינסם בספרו "ויהי היום". כן ערך והוציא הרבה ספרי לימוד וקריאה בשביל תלמידי בתי הספר.
בתרס"ג פרצו פרעות בקישינוב וביאליק נשלח מטעם "הוועדה ההיסטורית" באודיסה לגבות עדות מפי נפגעי הפרעות. הוא ישב שם כחמשה שבועות ורשם מפי הסובלים ארבע מאות דף (השמורים בארכיון ביאליק), אלא שבמקום הספר על הפרעות, באה הפואימה : "בעיר ההריגה", שהחרידה את כל העולם היהודי ובהשפעתה נתארגנה ברוסיה ה"הגנה העצמית היהודית", אשר הדפה