בנשק ביד את הפורעים. רבים מהם עלו לארץ ונכנסו ל"השומר" ואחר כך ל"הגנה". עוד לפני צאתו לקישינוב, כתב ביאליק את השיר המזעזע "על השחיטה" שהרעיש והסעיר את לב המוני בית ישראל. וכשהגיע תרגומו הרוסי לידי מקסים גורקין, נאנח ובכה עליו. גם את שיר-האור והחדווה "עם שמש" כתב בעיר הפרעות קישינוב, לאחר ימי דכאון. כן כתב כאן את מכתבו האוטוביוגרפי הידוע אל קלויזנר.
בשלוש שנות שבתו אלה באודיסה כתב את "למתנדבים בעם", "ביום סתו", "שירה יתומה", "שירתי" "לא תמח דמעתי" ואת שירי האור - "צפרירים", "זוהר", "עם פתיחת החלון" (אז ישב דווקא בדירה אפילה) ואת שירי אהבה: "העינים הרעבות", "הלילה ארבתי", "רק קו שמש אחד" ואת שירו העצוב : "זריתי לרוח אנחתי", "כוכבים מציצים וכבים", "בית עולם", "נטוף נטפה הדמעה ; ואת שיריו: "ים הדממה פולט סודות", "לא זכיתי באור מן ההפקר", "משירי החורף", "עם דמדומי החמה'', "לבדי", "לאחד העם", "בת ישראל", "בשורה", "גבעולי אשתקד", "משירי החורף''.
בתרס"ב הופיע אצל "תושיה" בווארשה הקובץ הראשון של שירי ביאליק שרובו היה מוכן לדפוס עוד בשנת תרנ"ז, אלא שלא נמצא לו מו''ל. ברגע האחרון הוציא ב. מתוכו את השיר "ממזרח וממערב" והכניס לתוכו את ה"מתמיד" ואת "שירתי". הביקורת בעתונים על ספר שירים ראשון זה לביאליק היתה מאופקת מאד.
בטבת תרס"ד יצא ביאליק לווארשה על פי הזמנת חברת "אחיאסף", לערוך שם את החלק הספרותי היפה של "השלח" (- את החלק הזה של "השלח", ערך משבט תרס"ד עד טבת תר"ע, כרכים: יא-כג -) שם ישב בחברתם של פרץ, פרישמן, קלויזנר והסופרים הצעירים אש, נומברג, פיכמן, שניאור, ושם כתב את שירי האהבה "איך", "הכניסיני", "צפורת", "קומי צאי אחותי כלה" ואת "אחרי מותי" (לזכר פייארברג) , "דבר" ו"אם ישאל המלאך". וכן כתב שם את רובה של הפואימה "הבריכה''. כשחזר בערב פסח תרס"ה לאודיסה, מצא את העיר בעצם המהפיכה הרוסית הראשונה ואניות המלחמה פוטיומקין הפגיזה אותה ושלחה אש בנמל. תחת רושם הדליקה הזאת, כתב אז ביאליק את הפואימה "מגילת האש", הגדולה והעמוקה שביצירותיו, הנותנת ביטוי לכמה שאלות לאומיות ואישיות אשר בערו בנפשו כל הימים. בחורף תרס"ו, שר שם ב. את שני שירי הזעם "קראו לנחשים", שהוא משא לישראל ומופנה כלפי פנים. ו"ידעת בליל ערפל", המכוון גם כלפי חוץ. באותו זמן שבו הלך וגדל פירסומו של ביאליק ברחוב היהודים ומחוצה לו, בשל תרגום שירתו ללשונות אחרות, כתב את שיר היאוש .על כף ים מות זה", ששר אותו לפני אחד העם (קיץ, תרס"ו). בימים אלה כתב כמה משירי העם שלו: "בין נהר פרת וחדקל", את הנוסח האידי של "למנצח על המחולות" ועוד.
בקיץ תרס"ו, פתח בשותפות עם ש. בורישקין בית דפוס שעבודתו היתה בעיקר על ספרי "מוריה" וגם על ספרי מחברים אחרים, שרצו להדפיס את ספריהם בהגהתו של ביאליק. הוא לא שבע נחת מבית דפוס זה, וכעבור חמש שנים, חלקו השותפים ביניהם את בית הדפוס וחלקו של ביאליק נבלע בבית הדפוס שהקימה הוצאת "מוריה".
ביאליק הורה ב"ישיבה הגדולה" שנפתחה באודיסה בחודש אלול תרס"ו שנה שלמה - תנ"ך (ישעיה) ולשון עברית. הוא היה קשור לישיבה זו כמה שנים לפני פתיחתה הרשמית ומהתחלת שנת תרס"ג היה מורה ומזכיר של ה"שיעורים" שהתנהלו שם על ידי רב צעיר (טשרנוביץ).
בתרס"ז פרסם ב"השלח" כרך ט"ז את מאמר ההתלהבות שלו "שירתנו הצעירה", שבו ביקר שלושה קובצי שירים של משוררים עברים צעירים שהופיעו אז, והם: יעקב כהן, זלמן שניאור ויעקב שטיינברג ובו הבליע גם כמה דברים על שירתו הוא.
השתתף כצירם של ציוני אודיסה, בקונגרס הציוני השמיני שנתכנס בהאג בין הארבעה והאחד עשר באלול תרס"ז. בהאג התאכסן בחדר אחד עם הד"ר שמעון ברנ פלד והד"ר א. קוראלניק. כאן נפגש בפעם הראשונה עם שלום עליכם, שבא כצירם של ציוני אמריקה. באולם הקונגרס לא בלטה נוכחותו ביותר ורק הד"ר שמריהו לוין קיבל אותו בברכה בנאומו מעל הבמה. במכתבו אל אשתו, הוא מלגלג קצת על מנהיגי הקונגרס. כנגד זה השתתף השתתפות פעילה בשתי הועידות העבריות, שנערכו כאן מטעם "סיני", מיסודו של ש"י איש-הורביץ, ומטעם אגודת "עבריה" מיסודו של הד"ר יעקב כהן . נאומו ב"עבריה" עורר סערת רוחות בקרב הצירים, שכן הביע חששו שמש יגרום הדבור העברי בפי יהודי הגולה - בלי ספרות עברית יפה מפותחת - לשיבוש הלשון העברית.
בהאג כתב ביאליק את שיר האהבה, שהוא שיר של פרידה: "הולכת את מעמי". נראה, כי סמוך לפרסום שירו האלגי הזה, כתב את שיר האהבה השני "לנתיבך הנעלם" - שלשניהם יש איזה נושא משותף - שלא הופיע בדפוס אלא בשנת תרפ"ח.
שלוש שנים לאחרי הופעת קובץ שיריו הראשון אצל "תושיה", הכריז "הצופה" בווארשה, ששירי ביאליק אשר יצאו על ידו, ינתנו כפרס לחותמיו. קובץ זה לא יצא אלא בשנת תרס''ח, בהוצאת "חובבי השירה העברית''. לקובץ החדש הזה הוכנסו ארבעים ושנים מן השירים שנאספו לקובץ "תושיה", ונוספו עליהם עתה עוד שלושים וששה שירים. מבחינת משקלם היצירתי של השירים, עלה כמובן הקובץ החדש הזה בהרבה על קודמיו והוא כבר כלל את השירות הגדולות והכבדות של ביאליק שלא הוסיף עוד הרבה עליהן. ומן המוטובים העיקרים של שירתו, אין בקובץ הזה חסר, אלא אחדים מן האלגיות שלו וכן גם את רובם של "משירי עם". סדרו של קובץ זה הוא ענייני והוא מחולק לפי התכנית שלו לחמשה ספרים: שירי טבע, שירי אהבה, שירי דמעה ואנחה, שירים לאומיים, שירי געגועים לגאולה ולציון.