את הנסיעה הזאת, וגם כדי לשפר את מצבו הפרטי, שהיה קשה בימים ההם, נאלץ להתקשר עם האימפרסאריו שפאן מפאריס, הלה קיבל על עצמו לארגן אספות בערי אירופה שבהן ירצה את הרצאותיו תמורת שכר מסוים. רעיתו הגברת מניה ביאליק שהפליגה יחד עם בעלה מארץ ישראל, יצאה לברלין לדרוש ברופאים. התחנה הראשונה במסע זה, היתה העיר באזל, ששם נתכנס הקונגרס הציוני השבעה עשר. בבאזל נאם ביאליק שלוש פעמים לפני הקהל. פעם דיבר במליאת הקונגרס, אף כי לא היה אחד הצירים. בהשתדלותו החליטה ועדת התרבות לדרוש מאת הקונגרס סיוע כספי בשביל ועד הלשון העברית, ואולם בהשפעת הועדה הכספית בוטלה ההחלטה הזאת. ואז הביא את הצעתו לפני מליאת הקונגרס עצמה. בשעה מאוחרת בלילה, בשעת ההצבעות על החלטות הועדה התקציבית, נתן יו"ר הקונגרס ליאו מוצקין - בהסכמת כל צירי הקונגרס - את רשות הדיבור לביאליק ובהשפעת נאומו הקצר והנמרץ, אישרה מליאת הקונגרס את הסכום הדרוש בשביל ועד הלשון העברית (ובכל זאת לא קיים אז גזבר ההנהלה הציונית את ההחלטה). את נאומו השני נשא באסיפה עברית שנקראה מטעם "הברית העברית העולמית" בבאזל. בפעם השלישית נאם באסיפת עתונאים.
בבאזל כתב ביאליק את השיר הידוע "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם'', שעורר בשעתו פולמוס רב בעתונות. הריוויזיוניסטים, וגם אחרים, ראוהו כמכוון נגדם. ואולם ביאליק הודיע פעמים במכתביו אל אשתו, כי לא התכוון כלל בשירו זה אל הרוויזיוניסטים (בשיחותיו הפרטיות בבאזל לא העלים את מורת הרוח שעורר בו ז'בוטינסקי במלחמתו עם ווייצמן. ומשום כך חשדו בו, שהתכוון בשירו להריוויזיוניסטים).
לאחר נעילת הקונגרס- יצא לקארלסבאד וקרא אליו לשם גם את אשתו מברלין. שם השלים את פירושו לסדר זרעים וכתב אליו את הקדמתו. כעבור שבועות מספר חזרה רעיתו לתל-אביב והוא עצמו יצא למסעו הגדול אל קהילות ישראל באירופה, שהקיף שלושים ושלוש ערים בשמונה מדינות, וארך יותר מחמישה חדשים. ואלה הן המדינות והערים אשר ביקר בהן: בפולין : - ווארשה, לודז', קאליש, סוסנוביץ, טשנסטוחוב, בנדין, קראקא, טרנוב, לבוב, טארנופול, סטניסלבוב, פשמישל, רובנו, לוצק, פינסק, ביאליסטוק, באראנוביץ, גרודנו, בלאטביה : - ריגה, ליוצין, דינאבורג ; באסטוניה : - ריוואל ; בליטא : - קובנו, שאוול, פוניוויזש ; בגרמניה: - ברלין, המבורג ; בבלגיה : - אנטוורפן, בריסל ; בצרפת : - פאריס ; באוסטריה: - ווינה . בכל המקומות האלה שאליהן הוזמן, נוסדו ועדים מיוחדים, שעמהם נמנו כל שכבות העם. המונים יצאו לקראתו אל בתי הנתיבות ורבבות נהרו אל הנשפים, האסיפות והועידות שנערכו לכבודו. כל העתונים היהודים - ואף עתונים לא יהודיים הדפיסו מאמרי הערכה רבים לכבודו של "שר האומה" ו"חוזה גאולתה" והביאו את נאומיו, שיחותיו ואת אמרי פיו. ימים של התרוממות רוח היו אלה במיוחד בשביל יהודי פולין וגליציה. במכתבו ממסעו זה, העריך את מצבם הקשה ללא נשוא של יהודי פולין ואת העתיד חסר התקווה שנשקף שם לנוער היהודי, שנדחה מטעם השלטון העוין מכל עמדה ונדחף אל זרועות היאוש. אכן לא הביא המסע הזה אלא מקצת מן התוצאות המקוות. ואולם מתוך מכתביו אל אשתו משם, נשמעת בכל זאת נימה נסתרת של קורת רוח בעקבות המגע הבלתי אמצעי והפגישה - פנים אל פנים עם רבבות יהודים באירופה. תחנתו האחרונה במסע זה היתה וינה ושם זכה לכבוד מלכים ממש. כל חלקי יהדות אוסטריה התאחדו כאיש אחד כדי לחלק כבוד לאורחם הגדול וכולם שתו בצמא את דבריו ובוינה היתה התרוממות רוח כזאת, שלא היתה כמוה עד כה.
בימים אלה כיבדה אותו האקדימיה המלכותית במדריד בתואר חבר כבוד של האקדימיה על התרגום דון קישוט לסרוונטס לעברית.
בעשרה בטבת תרצ"ג חגגו ברוב פאר בארץ ובתפוצות הגולה את יובל הששים שלו. מלבד מאות המאמרים בעשרות שפות שנתפרסמו עליו בעתונות בארץ ובגולה, יצא לכבודו בתל אביב "ספר ביאליק" ובו מאמרי הערכה על ביאליק ויצירתו ושירים וספורים ומחקרים במקצועות היהדות. כן הוציאה כאן ועדת יובל את כל כתביו בכרך אחד. נערכו חגיגות יובל רבות בארץ ובחוץ לארץ וכמובן, בהעדר נוכחותו של בעל היובל, שמפני עניוותו נהג תמיד להיעלם מביתו בימים כאלה. עד "שיעבור זעם". על שמו נקראה הקתדרה ללשון העברית של האוניברסיטה העברית בירושלים. כן נקראו רחובות ומוסדות רבים על שמו - בארץ ובתפוצות הגולה.
ביולי 1933, יצא לאירופה כדי להשתתף בקונגרס הציוני הי"ח בפראג, שנתכנס בימים כ"ט באב - י"ג באלול תרצ"ג, כצירם של יהודי ארגנטינה. נתכבד מטעם ההנהלה הציונית לשאת בקונגרס את ההרצאה על עבודת התרבות והחינוך העברי.
בדרכו סר לוינה, כדי לשאול ברופאים. בדיקה ציטוסקופית הוכיחה כי שוב נתרבו בשלפוחית השתן שלו חול ואבנים. הוא הוכנס למשך שבוע ימים לסנטוריום אויארסברג. לאחר שנעשתה לו שם השטיפה והרחקת החול והאבנים, נצטווה לצאת מיד, להמשך הריפוי למקום המרפא בבאד גאסטיין אשר באוסטריה העליונה, למשך חודש ימים (אגב ההכנות לציסטוקופיה גרמו לו כאבים גדולים עד שביקש לכתוב מפיו צוואה לביתו, אלא שכדי להרגיעו, סרבו למלא את בקשתו זו). כך נמנע ממנו להשתתף כציר בקונגרס השמונה עשר בפראג, אבל במשך כל ימי שהותו בגאסטיין עמד בקשר מכתבים מתמיד עם הקונגרס והיה בתוך הענינים ואף חיווה עליהם את דעתו. במכתביו אל מכריו וידידיו שישבו אז בפראג ניסו אז כמה נסיונות שלא הצליחו, להניא את ביאליק שיבוא למשך יום או יומים לפראג.