מותו הפתאומי של ביאליק השרה על העם אבל כבד. אלף ומאתים נקרולוגים על ביאליק נתפרסמו בעתונות היהודית והלועזית בארץ ובחוץ לארץ.
כתביו: בפעם הראשונה הופיעו שירי ביאליק בשני ספרים (שנת תרס"ב (1902) בהוצאת "תושיה" בווארשא). כרך זה הופיע אחר כך בעוד שלוש מהדורות. אחריו יצא הספור "אריה בעל גוף" (תרס"ה בווארשה), הפואימה '"מגלת האש" (אודיסה, תרס''ו), חוברת השירים "חזון ומשא" (אודיסה), חוברת השירים "משירי הזעם" (אודיסה תרס"ו), "שירי ביאליק" בחמשה ספרים בהוצאת "חובבי השירה העברית" (תרס"ח), קראקא. (כרך זה יצא אחר כך בשמונה מהדורות). "משירי עם" (זמירות ופזמונים, אודיסה), השיר "ברכת עם" (עם תרגום רוסי ותוי נגינה, אודיסה), השיר "יהי חלקי עמכם'' (יפו, תרע"ה), הספור "מימי הילדות" (אודיסה, תרע"ד). "אריה בעל גוף" (ברלין תרפ"ה), "ספר דברים" (ברלין, תרפ"ב).
בשנת תרפ"ג, יצאו בברלין בהידור רב מהדורת היובל של "כתבי ביאליק" בארבעה כרכים. שירים, ספורים, תרגום דון קישוט לסרוונטס, תרגום ווילהלם טל לפ. שילר. אחריו יצאו ספורים ושירים לילדים: "קטינא כל בו" (ברלין תרפ"ג), "עשר שיחות לילדים" (ברלין, "אופיר", תרפ"ג, "בת המלך ובן זוגה" ("אמנות", פרנקפורט תרפ"ג), "אצבעוני" (כנ"ל), "מסע הדג" (ברלין, תרפ"ד), "שלמה המלך והאדרת המעופפת" ("אמנות", פרנקפורט, תרפ"ב), "מי ענד לדוריפת ציצית נוצה" (תל אביב, קופת הספר, תרפ"ב), "המלך דוד בחייו ובמותו" ("דביר", תרפ"ב), "על הארנבת" (כנ"ל), "שלמה ואשמדי" (כנ"ל).
"שירים ופזמונות לילדים" מצויירים ע"י נ. גוטמן , ת"א, "דביר", תרצ"ג. (ספר זה יצא עד עתה בשבע מהדורות), ו"יהי היום" (ספורים לבני הנעורים על דוד ושלמה, מצויירים בידי נ. גוטמן, ת"א, דביר, תרצ"ד. 'ספר זה הופיע עד עתה בכמה מהדורות).
בתרצ"ג יצאו בהוצאת ועד היובל בתל אביב, כל כתביו בכרך אחד.
בתרצ"ה, הופיעו ע"י "דביר" כל כתביו בחמשה כרכים: שירים; ספורים ודברי ספרות, מבחר תרגומים (כאן נכנסו גם שתי המערכות ליוליוס ציזר מאת שקספיר), אגדות ("ויהי היום") תוספת - ובה שירים שלא הכניסם ביאליק במהדורות האחרונות). בתרצ"ט יצאו ע"י "דביר", כל כתבי ביאליק בכרך אחד עם מבוא מאת פיכמן. כרך שלם זה הופיע עד כה בעשרים מהדורות.
בשנות תרצ"ה-תרצ"ח יצאו ע"י "דביר" בעריכת פ. לחובר אגרות ח. נ. ביאליק בחמשה כרכים. בתרצ"גצ"ה יצאו בשני כרכים ע"י "דביר", "דברים שבעל פה" . לח. נ. ביאליק ובהם עשרות נאומים שנשא במשך שלושים שנה. בתשט"ז, יצאו אצל מוסד ביאליק ודביר "אגרות ביאליק אל רעייתו" - יותר משמונים מכתבים שערך ב. אל אשתו בתקופה של שלושים שנה, בעריכתו של י. ד. כ.
ביאליק תרגם לעברית: "דון קישוט" לסרמנטס; "ווילהלם טל" לפ. שילר ; שתי מערכות של יוליוס קיסר לשקספיר ; "הדבוק" לש. אנסקי (ביאליק לא החשיב את המחזה הזה ורק על פי הפצרתו של אנסקי ובקשתם של טשרניחובסקי ואנשי "הבימה" במוסקבה תרגם את "הדבוק" ושלח את התרגום לד. פרישמן בשביל "התקופה" בחתימת ב-ק. ואולם פרישמן הדפיס עליו את שמו המלא של ביאליק משום שראה בו מעשה אמנות גדול. אבל ביאליק לא הכניס את התרגום לתוך כרך תרגומיו). מלבד זה תרגם ביחד עם אפרים ירוזלמסקי - את "הליכות המדינה של העברים בימי קדם" לד"ר ווילהלם נובק. כן תרגם את הפרק "הבעל בישראל'' לא. ירושלימסקי. כן תרגם לעברית: את שמונת הפרקים הראשונים של "פישקע החיגר" למנדלי (ב"הדור" לפרישמן) ואת הספורים "ל"ג בעומר", "נעלי הראשונים" ו"הסבא משפולא", ו"חנוכה" לבן עמי, ואת הספורים "עלי כנור", "יוסיל בן החזן", "הזקן" לשלום עליכם ; ואת "אברהמ'ל הסנדלר" לב. שפיר , וספורים קטנים לאברהם רייזין. יצירות ביאליק בתרגום ללשונות אחרות: לפי החומר המכונס בארכיון ביאליק, נתרגמו יצירות ביאליק לעשרים וחמש שפות: אוקראינית, אידיש, איטלקית, אנגלית, אספרנטו, בולגרית, גרמנית, דנית, הולנדית, הונגארית, טורקית, יאפאנית, יוונית, ליטאית, נורבגית, ספרדית, סרבית, ערבית, פולנית, צ'כית, קרואטית, רומנית, רוסית, שוודית, שפאניולית (יתכן שנתרגם לעוד כמה שפות, אלא שאין החומר מצוי בארכיון "בית ביאליק" בתל-אביב).
התרגומים הראשונים משיריו באו כמעט בעת ובעונה אחת בשתי הלשונות : רוסית וגרמנית, והחל משנת 1900. התרגומים ברוסית התחילו כנראה עם פרסום התרגום הרוסי של "אכן חציר העם" ע"י ליב יפה, בירחון "ווסחוד" (חוברת יוני). יפה הדפיס אח"כ בירחון הציוני "ייבריסקאיא ז'יזן" שהחל להופיע בשנת 1904, את התרגומים לשירים. "משירי החורף", "הכניסיני", "קומי צאי'', "למתנדבים בעם", "תחזקנה" וכו'. כאן תרגמה גב' סופיה דובנוב-אהרליך כמה משירי ביאליק. וזאב ז'בוטינסקי התחיל לפרסם את תרגומיו הראשונים לשירי ביאליק : "שירה יתומה", "אל האגדה", "בשדה" ועוד ובחוברת נובמבר של "ייברייסקאיא ז'יזן" 1904 בא שירו הנלהב של ז'בוטינסקי על ביאליק, בשם "ביאליק" - השיר שבא אח"כ כהקדמה לתרגום הרוסי של "משא נמרוב'', שהוציא ז'בוטינסקי בחוברת מיוחדת. תרגום זה שנקרא על ידי ז'בוטינסקי באסיפות רבות סייע אז הרבה לארגון ההגנה העצמית היהודית.
באותו ירחון נדפס בשנת 1906 התרגום הרוסי ל"מגלת האש" שנעשה כנראה בידי יעקב טפליצקי.