בשנת תשט"ו (1955) נבחר בפעם שניה כחבר מועצת עירית ת"א ומיד אחר כך נבחר כסגן ראש העיר ת"א-יפו. הוא משמש כראש המחלקה לעבודה סוציאלית של עת''א-יפו.
צאצאיו : אברהם חנוך, צבי יצחק, אסתר, בלה.
יוסף פיינשטיין
נולד בבירות (לבנון) בחודש תשרי תר"מ. לאביו אהרן דב פינשטין , ממייסדי המושבה ראשפנה בגליל-העליון (ראה כרך ג', דף 1320) ולאמו שרה בת אברהם חלפון מטריפולי שבסוריה.
בגיל רך עבר עם הוריו לכפר שפרעם, ליד עכו, שם רכש אביו חלקת אדמה וצמד גמלים ויהי לעובד אדמה. כעבור שנתיים, בתרמ"ג (1883) עברה המשפחה לראש-פנה.
למד בבית הספר המקומי, בהנהלת ר' דוד שו"ב (כרך א', עמוד 76), מן הראשונים בישוב שהנהיגו לימוד עברית בעברית. אח"כ היה תלמידו של המורההחלוץ ד''ר יצחק אפשטין (ראה כרך ב', עמוד 822).
לאחר גמרו את ביה"ס בהצטיינות, נבחר על-ידי שליח הברון רוטשילד , מר אליהו שייד, כדי לנסוע לפאריס להשלים את חוק למודיו שם, אך בשל התנגדותו של אביו לא נסע. האב טען: "אנו מגדלים ילדים כדי שיהיו חקלאים ולא דוקטורים".
היה מראשוני החורשים את אדמת ניז'מת אל-צובח (אילת-השחר) עם גאולתה על-ידי הברון, ואח"כ התאכר במקום.
במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא התורכי, ועם נסיגת הצבא בשנת 1918, נלקח עם עגלתו וסוסיו להובלת מטען של הצבא והגיע עד בעלבק שבלבנון. משם ברח עם סוסיו תחת מטר יריות והגיע לראשפנה למחרת כיבוש המקום על-ידי הצבא האנגלי.
בשנת 1906 נשא לאשה את יחידה (סוליכה) עטייה מטבריה.
כל ימיו דבק לאדמתו, הצטיין בבדיחות דעתו בהכנסת אורחים ובגמילות חסדים ובהושטת עזרה לכל דורש. עד סוף ימיו עסק בגמילות חסד של אמת והיה מראשי החברה קדישא במושבה.
נפטר בראש-פינה, א'באדר תשי"ג (12.2.53).
צאצאיו: אסתר (מאשתו הראשונה).אהרן אבן-חן ( ראה את הערך שלו בכרך זה: תחיה אשת קצין המשטרה דוד ובלמן.
יחידה (סוליכה) פיינשטיין
נולדה בטבריה בשנת התרמ"א (1881).
לאביה אהרן עטיה , ולאמה עישה. עולים ממארוקו, מגיל רך גילתה תשוקה ללימוד ודעת, אך בטבריה של הימים ההם לא היה בית אולפנה לבנות, וב"כותב'' הספרדי לא הסכים ה"חכם" שילדה תלמד יחד עם ילדים. אחד המלמדים האשכנזים הרשה לה לשבת ב"חדר'' שלו, מן הצד, ובך למדה אי-ב'. היא למדה גם ערבית אצל שייך ערבי, קרוא וכתוב.
היתה מורה בבית-ספר לבנות האנגלי בטבריה, מיסודו של ד"ר טוראנס . שם קשרה קשרי ידידות עם בנותיו של עבאס אפנדי, מנהיג כת הבהאים. היתה מן הראשונים בטבריה שעסקה בהפצת תוים ציוניים.
בשנת 1906 נישאה ליוסף פינשטין מראש-פנה (ראה את הערך שלו בכרך זה).
במושבה הסתייעו בידיעותיה בערבית ובאנגלית. כשנכנס חיל החלוץ האוסטרלי למושבה, הוזמנה לשמש מתורגמן בין מפקד הצבא ובין מר ח. מ. קלווריסקי, מנהל יק"א (ראה כרך בי, עמוד 801).
סמוך למותה התחילה לכתוב את זכרונות ילדותה בטבריה, אך לא השלימה את הכתיבה כי מתה לפתע, ביום ג' בחשון התשי"ד (12.10.53).
צאצאיה: אהרן אבן-חן (ראה בכרך זה): תחיה אשת קצין המשטרה דוד ובלמן. בנה הקדיש לה פרק לזכרה ("מותה של אכרה") בספר הגליל, אנתולוגיה בעריכת א. תלמי, הוצאת עמיחי.