קרן היסוד למסעי תעמולה ארוכים בארצות שונות. בשנים 1927-1925 במצרים, ובשנים 1929-1928 באיטליה.
כתב מאמרים על הציונות ברוסית, צרפתית ואידית, וחוץ מהספר הנ"ל לרגל הדוקטוראט גם את הספרים "תחיה יהודית" (1926) ו"בעיות התוויה היהודית" (1936).
נפטר בירושלים, אור ליום ל' תשרי תרצ"ט (25.10.1938).
אברהם אליהו אובר (עליוני)
נולד בעיר רדיכוב, פלך טרנופול (פולין) בשנת תרע"א (30.5.11).
לאביו הרב יעקב דב (דיין בעיירה והיה ידוע במחוז בכנוי "ר' יעקב דער עילוי") ולאמו אלקה בת משה סגל (ממשפחת רבנים מסועפת).
קבל חנוך מסורתי בחדר ובישיבת בלז. "הציץ" בספרי השכלה והשתלם באופן אקסטרני במדעים תיכוניים ואקדימאיים.
הושפע מילקוטי המאמרים "תורה כיצד" ? של הרב שמואל חיים לנדוי . לאחר שהשתחרר מהלמודים בישיבה ששם יצאו לו מונוטין כעילוי, הצטרף להכשרה של "חלוץ המזרחי".
פעל רבות לטובת הקרנות הלאומיות ואף הכשיר רבים לעלות לארץ.
בשנת 1934 נשא לאשה את לאה בת משה ואטל לרר, מקריסטנופול (משפחת רבנים ידועה).
בשנת 1935 עלה לארץ והשתקע בחדרה.
לראשונה עבד בחקלאות, ומפועל בפרדסים עלה למנהל פרדס.
בפרדסו של פ. אורדנג ז"ל עסק במחקרים אנטומולוגיים לפתרון בעיות להדברת מזיקי ההדרים. בשטח זה היה בקשר מתמיד עם תחנת הנסיעות ברחובות ועם הפרופיסורים: פ. ה. בודנהיימר וד"ר ה. צ. קליין (אבי-דב). כל השנים חבר ההגנה. עבר את כל כור ההיתוך של שמירה ובטחון בכל השלבים, למרות היותו חבר תנועת "תורה ועבודה" של הפועל המזרחי.
הוא נלחם נגד המפלגתיות בשורות ההגנה ונהג לפי הפסוק: "עת לעשות לה' - הפרו תורתך".
עם בוא תקופת המשבר על הפרדסנות, יסד יחד עם רעיתו את "מקור הנייר", בסיטונאות לכל מחוז חדרה והשומרון.
מפעילי העסקנים של ארגון הסוחרים הארצי והמקומי ומעורה בצבוריות ובחברה.
צאצאיו: עמי-אריה (מעסקני המכבי בחדרה), עוזי אל, אלה.
הלל קוק (פיטר ברגסון)
נולד קרוק (ליטא) בתמוז תרע"ה (1915).
לאביו הרב דב הכהן קוק (אחיו של ראש הרבנים לא"י הרב א. י. הכהן קוק זצ"ל (ראה כרך א', עמוד 87) ולאמו רבקה בת נפתלי הרץ שוקן. באדר תרפ"ה (1925) עלה לארץ עם משפחתו. אביו נתמנה לרב בעפולה ושם למד הלל בבית הספר הדתי (בפיקוח "המזרחי"). השתלם בתורה בישיבת "מרכז הרב" בירושלים ובתור תלמיד שלא מהמנין במדעי היהדות באוניברסיטה העברית בירושלים.
ב-1929 הצטרף לשורות ה"הגנה", וכשנוסד "הארגון הצבאי הלאומי" עבר אליו.
ב-1937 נשלח עם כמה חברים מתנועתו בשליחות לאומית לגולה ופעל תחילה בוארשה ואח"כ בלונדון.
ב-1940 נסע לארצות הברית בתור פליט מחוסר אמצעים וללוא רשיון-כניסה סדיר וקיבל רשות לשהות שם בתור פליט עד שיחזור השלום לשלוט בעולם והפליטים יוכלו לחזור למקומותיהם, וכאן נתן את דעתו לפעול באמצעי תעמולה ומדיניות למען עם ישראל ושחרורו הלאומי לריבונות מדינית מלאה. נקודת המוצא של מחשבתו היתה, כי תקופת מלחמת עולם, כאשר מסגרות מדיניות מתפוררות וגבולות יציבים בין ארצות נמחים מעל פני האדמה, היינו כאשר הצורות הקיימות של אומות ומדינות מוטלות לכור-ההיתוך של אש המלחמה וחוזרות להיות חומר-גלם חסר צורה קבועה ומוכשר לקבל צורה חדשה, זוהי שעת הכושר לקחת חלק מחומר-הגלם העולמי, היינו חלקת אדמה מסוימת וצבור מסוים של בני-אדם, וליצור מחומר זה יצירה חדשה בדמות מדינה, ובאופן קונקרטי - מדינה לעם ישראל בארצו ההיסטורית. במלחמת-העולם הראשונה נוצלה הזדמנות דומה ליצירת "הבית הלאומי" שיתפתח בהנהגת מנדט בריטי, אך הנסיון הוכיח, שהדמות שניתנה אז לאותו יצור שוללת ממנו את עצם יכולת החיים והפעולה, באשר המנדט הבריטי, שנועד לשמש אמצעי למטרה של תקומת מדינת ישראל, נסתלף למטרה בפני עצמה, לבסיס לבריטים במערכת שליטתם על עמי המזרח הקרוב ולמען שליטה זו הקריבו ומוסיפים להקריב את עניני עם ישראל ו"הבית הלאומי" שנמסר לידיהם כפקדון, היינו מוכרים את הפקדון לצרכי עצמם, ואין כח