ישראל הגבירו המחתרות את פעולותיהן נגד הבריטים. בו בזמן, ב-1944, יסד הלל קוק באמריקה את "הועד העברי לשחרור האומה" שחבריו היו שמואל מרלין, הלל קוק (שלשם הסוואה קרא לעצמו פיטר ברגסון, ובמשך זמן רב לא ידעו בארץ כי בעצם זהו אחד משלנו), ערי ז'בוטינסקי, פרופ'. דלוגאץ', ד"ר הדני רפאלי, תי אודור בן-נחום , ד"ר דובינסקי, אריה בן-אליעזר, מיכאל ברכין, אלברט סטרסלסקי וירמיהו הלפרין . ולמרות המעמסה הכבדה של מאמץ המלחמה, שתפסה את כל תשומת הלב של האזרחים והצבור בארה"ב, הצליחו הוא ומרלין לגייס אמצעים מספיקים כדי לעורר את המצפון האנושי של האמריקאים מכה העדות (גם בני דת ישראל) ולהביאם לידי תמיכה במלחמת האומה ה"עברית" למען שחרורה. כלפי "יהודים" היתה לרוב האמריקאים עמדה אוהדת, עוינת או אדישה, ואילו כלפי הגורם החדש, ה"עברי" היו כלם חפשים מכל משפטים קדומים והודות להבנה המיוחדת של האמריקאים למלחמת חרות בכלל, וביחוד למלחמתה של אומה הנתונה לדכוי בריטי שגם אבות אבותיהם נלחמו לשחרורם ממנו, גדלה והלכה התמיכה בועד זה, ולעזרתו קמה גם "ליגה למען ארץ-ישראל חפשית" בראשותו של הסינאטור ג'ילאט ובהשתתפות סופרים, מדינאים, אנשידת, סינאטורים, צירי קונגרס, עתונאים ואפילו פייטנים ואמנים. הקריאה בשם האומה "העברית", שאינה תובעת לעצמה את אזרחי אמריקה בני דת ישראל, שיחררה רבים מתסביך "הנתינות הכפולה", ויהודים שנמנעו מכל מראית-עין של הזדהות עם ציונות או לאומיות "יהודית" לא מנעו את עזרתם החמרית והמוסרית מה"עברים" המבקשים לשחרר לעצמם את מולדתם, וביחוד כשגם טובי ה"גויים" תומכים במאבק זה.
התמיכה החמרית שנתנה ביד רחבה איפשרה לרכוש בנין יפה במרכז עיר-הבירה וושינגטון, בו ריכזו את משרדיהם, הניפו עליו דגל עברי ועשוהו ל"אמבאסאדה" של המדינה העברית העומדת לקום, יצרו קשרים עם מדינאים, עתונאים ודיפלומאטים וחיזקו בדעת-הקהל באמריקה ובעולם, שהמדינה שהם מיצגים אותה היא מחויבת המציאות והכרחי שתקום בקרוב. מכאן שתמכו גם בתנועות המחתרת שבארץ, ובעיקר באצ"ל, ולכל מיבצע של המחתרת נגד הבריטים ושל עלית המעפילים יצרו מכאן הלך-רוח של הבנה ואהדה בדעת-הקהל בעולם הנאור, הלך-רוח שהעיק על שלטין הדכוי הבריטי בארץ ומוטט בו את האמונה בעתידו וביכלתו להחזיק מעמד. ליתר פרסום ותעמולה הוציא הועד העברי לשחרור האומה בשנות 1947/1948 שבועון בשם "אנסוור" (תשובה).
נשא לאשה את בטי לבית קפלן מקנסי-סיטי, מסורי, ארצות-הברית.
בין עסקני הציונות הרשמית, ואפילו בין הרביזיוניסטים, היו לא מעטים, שראו לא בעין יפה את פעולות הועד ויוצרו, באשר לא יתכן לפעול בענינים אחראים כאלה בלי יפוי-כח צבורי ולהתחרות במוסדות מיצגים שנבחרו. המתנגדים החריפים ביותר השמיעו את חשדות בנוגע לשימוש בכספים ולכשרות האישית של הפעילים בועד, ומצד יחידים נשמעה אף דרישה לשלטונות, שיגרשו את פיטר ברגסון כשיסתיים תוקף רשיון-הישיבה שלו... אך מאידך פעלה ההתחרות הזאת על מנהיגי הציונות שיגבירו גם הם את מרצם ותקיפותם למען מדינה יהודית, כי הנה אותו "בן-בלי-שם" לא התבייש להשמיע דרישה כזו באזני הגויים, והם לא התרעמו כלל וכלל, ואדרבה, מרובים ביניהם התומכים בו... גם ועדת-החקירה האנגלו-אמריקאית הקשיבה לעדותו בפניה, וחבר הועדה הפרופ'. ג'יימס מקדונלד למד מפיו הבנה מעמיקה בשרשי הבעיה העברית ובצורך החיוני בעצמאות מדינית עברית.
המיבצע האחרון של הועד היה: שיגור אנית הנשק והמתנדבים "אלטלינה" לעזרת לוחמי מלחמת השחרור בישראל אחרי קום המדינה. וביום טיבוע האניה בתותחי צבא-ישראל מול חוף תל-אביב, ב-22.6.1948, נעצר הלל קוק , יחד עם משה חסון, בצלאל עמיצור ואליהו לנקין, בהיותם ב"מצודת זאב" ונכלאו במצודת משטרת בית-שאן. לפי השמועות בעתונות נאשמו בקשירת קשר לחולל מרד מזוין נגד ריבונות מדינת ישראל וממשלתה. אך נימוקים רשמיים לא ניתנו למעצרם ואחרי חדשיים שוחררו בלי בירור משפטי.
נבחר לכנסת הראשונה ברשימת "חרות".
כעבור זמן עזב את תנועת חרות והתרחק מעבודה צבורית. כיום הוא יושב באופן זמני בניו-יורק.
בתו: אסתר.
צבי מאירוביץ
נולד בשנת תרל"ב (1872) במוהילוב.
לאביו ר' יעקב בן שלמה (סוחר אמיד וחסיד מסור של הרבי מקופיס).