בשנת 1955/56 היה מנהל מחלקת ההסברה וקשרים בינלאומיים ומחלקה להגנת תוצרת הארץ בהתאחדות בעלי התעשיה.
לפני פרוץ מלחמת העולם השניה היה פעיל בתנועה הז'בוטינסקאית אולם אחרי מות ז'בוטינסקי בשנת 1940 התרחק מפעולה מפלגתית ועם הקמת המדינה לא התתייך לאף מפלגה עד לשנת 1953 שאז הצטרף למפלגת הציונים הכללים, במטרה להפגין את הצורך בריכוז הלאומי של כל הכחות הציוניים המפוזרים במפלגות אזרחיות שונות, לשם הקמת מפלגה עממית ליברלית אחת.
ביקר מספר פעמים בארצות אירופה שונות לשם לימוד בעיות תנאי ויחסי עבודה ונחשב בארץ כאחד המומחים ובעל נסיון רב בשטחים אלה.
יזם מספר מפעלים תעשיתיים בישראל, שבהם הוא משתתף גם כיום.
עוד בהיותו סטודנט בפריז התענין בבעית העמים האפריקאים וביניהם ליבריה וסייע בשנים האחרונות להתקרבות ליבריה לישראל. בשנים האחרונות הציע למשרד החוץ ולחוגים כלכליים שונים, תכנית פעולה המכוונת להידוק היחסים בין ליבריה, אפריקה המערבית לבין ישראל, ואף ביצע חלק מתכניות אלה.
החל משנת 1956 משמש כקונסול ליבריה בישראל.
בשנת 1956/57 ביקר שלש פעמים בליבריה ובארצות אחרות באפריקה המערבית, כגון סירה-ליאונה, גאנה ניגריה ומושבות הצרפתיות ופעל לשם התקרבות ארצות אלה מבחינה פוליטית וכלכלית לישראל.
בנו: אביתר צבי.
שלום אטינגר
נולד בי"א טבת תרע"ב (1.1.1912). בייקאטרינוסלאב (כיום דניפרופטרובסק) שבאוקראינה.
לאביו דוד (ראה בכרך שמיני, עמוד 3037) ולאמו רחל בת ר' חיים כהן , מחרקוב, (הנודע בנדבותו וציוניותו).
הוריו נתנו לו חינוך עברי-לאומי וכללי ברוסיה וגם מיצאו ב-1923 לברלין. ב-1925 שלחוהו ללמוד בבית הספר הריאלי בחיפה וסיימו ב-1929. אחרי שנה עמד להתקבל ללימוד משפטים באוניברסיטת לונדון, ובינתים שמע בברלין הרצאות בהיסטוריה, סוציאולוגיה וכו', ובגמר שנה החליט, מתוך הכרת-חובה ציונית, ללמוד חקלאות. למד שלשה סמסטרים בבית-הספר הגבוה לחקלאות בברלין. אח"כ יצא להכשרה בגרמניה והמשיך בה בארץ (פתח-תקוה, מקוה ישראל, קבוצת גבע) וב1934 יצא ללמוד כימיה חקלאית בסורבון שבפאריס, אך בהרגישו נטיה חזקה יותר למדעי הרוח, שמונעת את ההתמסרות לחקלאות, הפסיק את לימודיו וחזר ארצה.
התחיל בעבודה משרדית וב-1935 עבר לעתונאות, תחילה בכתיבת מאמרים ב"הבוקר" על המדיניות העולמית ואח"כ יסד וערך והוציא את כתב-העת "אספקלריה", שנעשה לאחר זמן שבועון, והמשיך בכך עד למלחמת השחרור.
נשא לאשה את רבקה לבית פרסטר. המשיך את השתלמותו במדעי הרוח כאכסטרן באוניברסיטת לונדון, עבר בחינות-בינים, ולפני גישתו לבחינות הגמר הוכרח להפסיק בגלל פרוץ המהומות בארץ.
אחרי שחרורו מצה"ל בגמר מלחמת הקוממיות נתקבל למורה, תחילה בבית-ספר יסודי, עבר לבית-הספר המקצועי העירוני "שבח", ובאחרונה עבר לביה"ס התיכון "גאולה" ומלמד בו תנ"ך, עברית, היסטוריה וכלכלה. המשיך עוד זמן מה גם בעבודה עתונאית, בעריכת הירחון "טרקלין".
בראשית 1957 נתמנה למנהל בי"ס עברי בבלגיה למשך שנתים.
אח בלשכת הבנאים החפשים "ברקאי", בתל-אביב.
צאצאיו: שוע בת-שבע, אריאל שמעון.
דב (ברל) צדק (צוקר)
נולד באדר תרל"ח (1878) בזדונסקה-ווליה שבפולין.
לאביו ברוך (סוחר רפואות, מחסידי חב"ד, מצאצאי "היהודי הקדוש" מפשיסחא) ולאמו שרה-נחה בת יצחק מאיר גינצבורג. עד גיל בר מצוה קיבל חינוך תורני-חסידי בחדרים. משעברה המשפחה ללודז המשיך ללמוד בישיבת הרב חיים מייזל, וכשהתקרב לגיל הנשואין למד אצל דודו את מלאכת האריגה, שיוכל לפרנס את משפחתו.
ב-1899 נשא לאשה את ביילה בת מנחם מנדל פיאטי קובסקי (ממשפחת הרבי מקוצק).