סית בעיר הולדתה ידעה להרגיש בעצמה ולנטוע גם בצאצאיה את היתרון שבחיי מולדת בארץ הקודש ואת מימוש ההמשך ברציפות מורשת האבות ותקוות הבנים על-ידי ההיאחזות בפועל בנחלתה הנצחית של האומה.
היאחזות זו נותקה זמנית בסתיו 1914, אחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כשהמשפחה גורשה מצרימה בשל נתיבותיו הבריטית. באלכסנדריה סירבה להכנס עם המשפחה למחנה פליטים ולאכול לחם חסד והעדיפה ללכת לעבוד כל עבודה שהיא, והודות לעמדתה התקיפה חיפש בעלה סידור אחר, ובסוף נתמנה לרב צבאי ראשי לחיל המשלוח הבריטי במצרים. הקרובים באנגליה ובאמריקה הזמינו אותה ואת המשפחה אליהם "עד יעבור זעם", אך דחתה כל ההזמנות, למען ישארו קרובים אל הארץ ולבל יעכבום מדוחי הנוחות של המערב הנאור להשהות את שובם ארצה. ואכן מיד אחרי כיבוש החלק הדרומי של הארץ בידי צבאות הברית ניהגה את כל המשפחה לעזוב אף את הנוחות היחסית שבמצרים ואת המעמד המכובד שרכשו שם ולחזור לארץ דרך המדבר, בטרם תהיה תחבורת-נוסעים סדירה, בקרון פתוח של רכבת-משא.
בירושלים המשיכה עד זקנה ושיבה בעבודה שקדנית לקיים ולנהל את ביתה ובעבודות רקמה וסריגה ומלאכתיד עדינה, בהתענינות ערה במתהווה ובנעשה בארץ, בהשפעה ממאורות רוחה על צאצאיה ועל באי ביתה, ובמעשי צדקה וחסד בסתר.
נפטרה בירושלים, י"ט אלול תש"ב (1.9.1942).
צאצאיה : רבקה אשת פרופ' דב שנברג (כרך ז' עמוד 2842), חוה, (עסקנית) אשת יעקב דב חבס ז"ל (כרך ח', עמוד 3183), אברהם אריה ליב גראייבסקי (כרך ג', עמוד 1465), רחל אשת בנימין קיש, חיה אנג'ל.
יעקב מטמון
נולד בכ' חשון תרמ"א (20.10.1880) בטרוסטיניץ שבאוקראינה, לאביו אברהם מאיר מטמן הכהן (פקיד, ממשפחת רבנים ואדמו"רים) ולאמו מרים (מינצ'ה) בת הרב יקו תיאל מחותן. למד בחדר, בבית-הספר העברי הראשון שיסד אחיו ד"ר י. ל. מטמון-כהן (ראה כרך א', עמוד 468) בקאלאראש שבבסראביה, גמר גימנסיה בבחינות אכסטרניות באודיסה, ואח"כ למד באוניברסיטת ברן שבשווייץ והיה פעיל בהסתדרות הסטודנטים הציונים, בעת שלמדו ופעלו שם ד"ר חיסין, מוסינזון, גליקסון ורובינסון. בי"ג שבת תר"ע (1910) עלה לארץ.
בשנת תר"ע נשא לאשה את רבקה בת פסח יהושע ברומר מביאליסטוק (נפטרה ביום ד' אב תרצ"ד ברמתגן, ובזיווג שני נשא לאשה בתרצ"ה את רבקה בת שבח קוטובסקי מגרודנה).
ב-1914 יסד את הצלמניה הראשונה בתל-אביב. במלח מת-העולם הראשונה גויס לצבא הטורקי ושירת בתור קצין מינהל מחלקת המים של הצבא במדבר סיני. בשנים הראשונות שלאחר המלחמה עבד במחלקת-ההגירה הממשלתית ביפו, והשתתף עם יהושע גורדון מההנהלה הציונית בקבלת פני העולים בנמל יפו בהגירה לארץ.
ב-1913 השתתף עם אחיו הנ"ל ביסוד אגודת "עיר גנים" לבנין שכונה רחוקה משאון העיר ומרובת ירק (כי שכונת תל-אביב נעשתה כבר אז "צפופה" ו"רועשת" כחלק מתמזג והולך מבחינת הבניה עם "הכרך הגדול" יפו), ולשם כך התקשרו כבר אז על קנית אדמה מעבר לנחל אילון (אז מוצררה). פעל ב-1921 כחבר בועד החברה יחד עם אחיו, ובעבודתו זו היו לו לעינים דברי אחיו ד"ר י. ל. מטמון באספת היסוד של רמת-גן, שבנו על האדמה שרכשו שם, לאמר : "שאיפתנו ליצור כאן תנאים אחרים מאשר ברובעי המגורים הצפופים של העיר הקיימת. רצוננו שהמסגרת תהיה אחרת - לא רק בית ורהיטים נאים, כי אם גם גינה נאה מרובת פרחים, עצי-נוי ועצי פרי, מדשאות וערוגות-ירק".
ב-1923 יצא לדור בביתו שבנה ברמת-גן, בהתחלה כמנהל הדואר הראשון, ואח"כ החל לעבוד בהנהלת ועד המושבה, אחר-כך המועצה המקומית, אחר-כך עירית רמת-גן. מילא תפקידים שונים במינהל הרשות המקומית ובאחרונה תפקיד גזבר העיר.
צאצאיו: שושנה (גננת מהראשונות ברמת-גן) אשת מיכאל בן-שמש, בן-אורי (הבן הראשון שנולד ברמת-גן בשנת תרפ"ד, עובד ב"אל-על", השתתף במלחמת-העולם השניה בפלוגת הנהגים).
יוסף-חיים כהן
נולד ב' טבת תרס"ה (10.12.1904) בטבריה.
לאביו רבי מימון בן הרב יוסף ולאמו מארייטה בת הרב שמעון עבאדי. אחרי סיימו את לימודיו בבית-הספר אליאנס (כי"ח) בטבריה, למד בקולג' האמריקאי בלארנאקה שבקפריסין.