היה פעיל בתנועת בית"ר ובמחתרת אצ"ל. בשנים 1944-1943 שימש בבית"ר מפקד מחוז ירושלים, מנהל "מס חזית ישראל", קצין מטה אצ"ל וניהל בו את מחלקת המשפט ובתי-הסוהר (כל התפקידים למחוז ירושלים).
משנתגברו פעולות אצ"ל נגד השלטון הבריטי ב-1944, נעצר בין ה"חשודים", הוחזק במחנה עצורים בלטרון, בעכו, אח"כ הוגלה עם יתר עצורי המחתרת לאריתריאה, משם לסודאן, ובאחרונה לקניה, ובסך הכל היה ארבע שנים ומחצה במחנות עצורים בנכר. שימש כמה פעמים בתפקיד נציג העצורים בפני שלטונות המחנה. ב-29.6.46 (הוא יום "השבת השחורה" בארץ) ברח מהמחנה בקניה בין 54 העצורים בבריחה הגדולה בהנהגתו של יעקבמרידור (ראה כרך ד' עמוד 1933), אך נתפס בקרבת גבול חבש, ורק אחרי תקומת המדינה, בקיץ 1948, שוחרר והוחזר לארץ עם חבריו, וחזר לפעילותו המדינית בהשתתפות ביסוד תנועת "חרות" וב-1949 היה יו"ר סניף חיפה ואח"כ חבר המרכז, ובחיים האזרחיים חזר לעבודתו כעורך-דין.
ב-1950 נשא לאשה את שרה בת יוחנן צ'רני. תפקידיו הצבוריים: יו''ר סניף תל-אביב וחבר הנהלת המרכז ויו''ר המחלקה המוניציפלית של תנועת החרות, חבר הנהלת של"ח וחבר ההנהלה העולמית של ברית חרות-הצה"ר. היה ציר הקונגרס הציוני ה-24 בירושלים. פרסם מאמרים ב"חרות" וב"ג'ואיש הראלד" היוהאניסבורגי.
צאצאיו: דינה, פנחס.
ארקאדי ספרות
נולד כ"ב תשרי תרע"ב (1911) בקיוב שבאוקראינה.
לאביו קופל ולאמו אסתר בת הירש ברמן. מהוריו קיבל ידיעות על השתייכותו לעם היהודי ועל אורח-החיים והשאיפות והתקוות של היהודים במלכות רוסיה, כשהשלטון הצארי דיכא אותם רק בחומר והשאיר להם את החופש לחיות, עד כמה שיוכלו וינתן להם לחיות בכלל, לפי אמונתם ורוחם. אך מחוץ לבית נתחנך בביתהספר ובארגון הנוער לאזרח נאמן לברית-המועצות ופעיל ולוחם למען מטרותיה.
למד בקיוב בבית-ספר תיכון ובפוליטכניקום והוסמך למהנדס-מכונות. אחר-כך שירת בצבא האדום בדרגת קצין-הנדסה בחיל השריון והשתלם בתורת הלחימה להלכה ולמעשה באקדמיה צבאית.
ב-1931 נשא לאשה את סופיה בת משה ליס. במלחמת העולם השתתף בקרבות המרים של הצבא האדום נגד הצבא הגרמני הפולש ואח"כ הגיע במסע הנצחון עד ללב גרמניה. כאן נפגש עם שארית הפליטה היהודית ובא לידי הכרה, שעמו שלו זקוק לו ולעזרתו יותר מאשר הצבא האדום. ויתר על מקומו ומעמדו בצבא האדום והתמסר לשיקום שרידי היהודים ולארגון עליתם לארץ בנתיבי ההעפלה (עליה ב'), וכמפקד אנית המעפילים, "מכס נורדאו", שהביאה 1800 עולים מקונסטאנצה הגיע גם הוא ב-2 ביוני 1946.
נתקבל לעבודה כמנהדס בחברת החשמל בחיפה ובתל-אביב. העניק את ידיעותיו ונסיונו להגנה ולפלמ"ח והיה מאנשי סודו של האלוף יצחק שדה, ובמלחמת השחרור אירגן את שיריון כלי-הרכב שהיו בידי כוחות ההגנה והשתתף ביצירת חיל-השריון של צה''ל ושירת בו בדרגת רב-סרן.
אחרי מלחמת השחרור חזר לעבודתו האזרחית כמהנדס ואף כבש לו מקום ניכר בתור סופר וכינויו הספרותי: ס. ארקדי) ונתקבל כחבר באגודת הסופרים. משתתף בקביעות ב"דבר השבוע", "במחנה" ובעתונים אחרים בארץ ובחו"ל.
ספריו שיצאו עד עתה: "הטנק - נשק התקפה" (ריכוז הרצאותיו בקורסים. הוצאת "מדע ונצחון", 1950); "בחייהם ובמותם" (סיפורים מפגישותיו עם שארית הפליטה ועם חולמי התקומה ולוחמיה, הוצאת "עם עובד", 1951); "הזוית השלישית" (סיפורי-הווי מחיי